אני מבקש להתייחס לשתי עובדות משותפות ליגאל ולי כבני משק שממחישות את גישת הקיבוץ של ״תמיד צדקנו בתפיסתנו ובכל מה שהאמנו בו״. מהציטוט לעיל.
1. קבלה לחברות של בחירת לבנו – מזכיר הקיבוץ פונה לאישה שעימה בחרנו להקים משפחה ומודיע לה שהיא צריכה לעבור מסלול של קבלה לחברות;
2. סידור/קביעת מקום עבודתה – בהקשר זה אני מבקש להפנות לחוק יסוד חופש העיסוק.
בשטעטל המשפחה באמצעות מנגנוני הקהילה נהגה להתערב בהחלטות אישיות. הקיבוץ באמצעות התקנון נטל לעצמו כח שביכולתו לערער על ההחלטה/הבחירה מי תהיה אם או מי יהיה אבי ילדי בני המשק זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת בחברה שהרימה את נס הפרוגרסיביות. על זה אמר איינשטיין: ״ 3 כוחות חזקים שולטים בעולם טיפשות, פחד וחמדנות״.
במבט לאחור היה מקום לשמור על זכות חופש העיסוק של רקפת כמו גם על זכויות יסוד אחרות של בני משק שזכויות יסוד שלהם נפגעו גם הן. אני פתוח לשמוע דעה שונה ובלבד שתהיה מבוססת.

האם ראוי ורלבנטי ללמוד מעברנו המשותף? אני ממליץ לקרוא את הדברים שרינו צרור כתב ב- 2007 תחת הכותרת הריבונות השלישית איבדה שליטה. מאמר שתורגם לסרט יהודים פעם שלישית בו ערך השוואה בין התהליכים שהובילו לחורבן שתי ממלכות ישראל בעבר. תהליכים הרסניים, שהזכיר גם יאיר גולן (שהחלו בפגיעה בשלטון החוק או בשופטים), שעוברת החברה הישראלית היום. לדעתו יש דמיון רב בסיבות למצב של היום. שסע חברתי, שבטיות, קיצוניות דתית וקנאות שהם הגורמים למלחמת אחים. עוני, שחיתות ציבורית ופערים חברתיים הוא המשולש שפירק עד היום כל חברה בעולם.

אסיים בהמשך דבריו של הנשיא מקרון:
"הבה נחשוב מחדש על האידיאולוגיה שלנו. נגדיר מחדש את דרכנו. כולנו. ואני בראש״.

הגדרה מחדש של דרך יכולה לכלול גם שיקולי תיקון. אם נעשו בעבר דברים טיפשיים אפשר להתנצל. עוולות צריך לבדוק ולתקן. אסור ששנאה תפרק שוב את הבית.
יש לי הרבה כבוד לקהילה שבניתם. תנו דוגמה.

רמי באואר