<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?><rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	
	>
<channel>
	<title>
	תגובות לפוסט: זיכרון בלב &#8211; גילה אייזנר	</title>
	<atom:link href="http://betochenu.ghi.org.il/%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%9C%D7%91-%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%96%D7%A0%D7%A8/feed/" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%91-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%a8/</link>
	<description>עלון הרשת, גבעת חיים איחוד</description>
	<lastBuildDate>Thu, 30 Jun 2016 19:31:31 +0000</lastBuildDate>
	<sy:updatePeriod>
	hourly	</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>
	1	</sy:updateFrequency>
	<generator>https://wordpress.org/?v=6.3.3</generator>
	<item>
		<title>
		מאת: רון		</title>
		<link>http://betochenu.ghi.org.il/%d7%96%d7%99%d7%9b%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%91%d7%9c%d7%91-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%99%d7%96%d7%a0%d7%a8/comment-page-1/#comment-1244</link>

		<dc:creator><![CDATA[רון]]></dc:creator>
		<pubDate>Thu, 30 Jun 2016 19:31:31 +0000</pubDate>
		<guid isPermaLink="false">http://betochenu.ghi.org.il/?p=6050#comment-1244</guid>

					<description><![CDATA[יש את של אז ויש את של עכשיו, זאת אומרת לאחרונה. 
דווקא עכשיו כשאני במרחק גילה ואורי מקבלים אותי במאור פנים בלתי רגיל. תמיד בחיוך ובחום ובהתענינות ובתחושה של קירבה. עושה טוב בלב. 
אצל גילה היד מגובסת, או מקובעת או גם משוחררת. כואב לא כואב, מה זה משנה, תמיד כשפוגשים החיוך הזה של גילה, הרחב, והשאלה או ההערה שקולעת ממש בול. מפגש שהוא חיבוק. 
דרך צלחה גילה, נעמת לי מאוד.]]></description>
			<content:encoded><![CDATA[<p>יש את של אז ויש את של עכשיו, זאת אומרת לאחרונה.<br />
דווקא עכשיו כשאני במרחק גילה ואורי מקבלים אותי במאור פנים בלתי רגיל. תמיד בחיוך ובחום ובהתענינות ובתחושה של קירבה. עושה טוב בלב.<br />
אצל גילה היד מגובסת, או מקובעת או גם משוחררת. כואב לא כואב, מה זה משנה, תמיד כשפוגשים החיוך הזה של גילה, הרחב, והשאלה או ההערה שקולעת ממש בול. מפגש שהוא חיבוק.<br />
דרך צלחה גילה, נעמת לי מאוד.</p>
]]></content:encoded>
		
			</item>
	</channel>
</rss>
