לפני כמה שבועות הוקרן על הדשא, מול הפאב, "הרבי קפוארה" סרטו הדוקומנטרי החדש של ברק היימן שגיבורו הוא מיכאל (מיקי) חייט, בנם של מור (בת קיבוצנו) ויעקב חייט ונכדם של ניצה וגדי גיל.

בשיחה לאחר הסרט העניקו מיקי וברק קרדיט לניצה וגדי, סבתא וסבא מעורבים ומשקיעים, שקידמו את קירובם של מיקי ושאר הנכדים לעולם החילוני דרך ספרות חילונית, חשיפה למחשב ולאורחות החיים החילוניים בלי יציאה בשאלה אך עם הרבה אהבה, חינוך, תמיכה, טיפוח וקירבה.

מיקי התאהב בקפוארה והתחבר לאמנות התנועה הזו, כשראה בחתונתם של רותי ואמיר גיל (בנם של ניצה וגדי ואחיה של מור) מופע קפוארה מדהים שהעלו אמיר וחבריו. הוא למד קפוארה בתשוקה רבה והפך למורה מצליח ויזם יצירתי, שהנחיל את הקפוארה לאלפי ילדים, נערים ובוגרים בכל הארץ ובעיקר במוקדי האוכלוסייה החרדית שבה יותר ממיליון נפשות וסובלת משיעור גבוה של סוכרת, השמנת יתר, חוסר מודעות לאורח חיים בריא, נשירה גבוהה ממסגרות ונוער בסיכון.

במסגרת עמותת "חרדים לקצב" שהקים, הוא מנסה לשפר את החוסן האישי והבריאות באופן המותאם לחברה החרדית. בנוסף לשיפור בריאות, משמשת הקפוארה גם בפיתוח כישורים חברתיים וככלי חינוכי וטיפולי העומד גם לרשות אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ומחבר בין קהילות ומגזרים.

מלבד כ-5,000 משתתפים בחוגים ובהכשרות המאמנים, יש כבר כ-30,000 בוגרי תוכנית "חרדים לקצב", כשמתקיימים 250 שיעורים בשבוע ב-14מרכזים. בנוסף לחדר כושר מאובזר ומצליח, קיים גם "מרכז אסאי", שם ניתן ללמוד מחול, היפ-הופ, זומבה, פילאטיס ועוד בעיקר (אך לא רק) לנשים כולל גיל-הזהב.

כדי שלא לעשות ספוילר לסרט שיוקרן גם ביס-דוקו בקרוב, לא ארחיב ורק אומר שלאחר צפייה בסרט התרשם כל מי שראה אותו, שמיקי הקים מפעל חיים נדיר בפתיחותו, נדיבותו, הבנתו את נפשות התלמידים והשקעתו האינסופית. אני ממליץ בחום לצפות בסרט בטלוויזיה או בהקרנות ברחבי המדינה המיוחדות בכך שמיקי וברק משתתפים בהן באופן פעיל וכה אנושי ומרחיב דעת.

על-מנת להציץ אל מאחורי הקלעים של הסרט ולהכיר את מי שללא עזרתו לא בטוח שכל זה היה קורה, פניתי לגדי גיל שירחיב קצת על עצמו, מערכת היחסים עם נכדיו החרדים ועל חלקו במפעל חייו החברתי, החינוכי והספורטיבי הכה מרשים של מיקי.

גדי (88) חזר לקיבוץ לאחר שנים ארוכות בהן חיה המשפחה בתל-אביב. בשנותיו בקיבוץ ומחוצה לו הוא גידל עם ניצה ז"ל משפחה למופת ובמקביל, ניהל קריירה עסקית וצבאית שראוי להתכבד בה.

הוא נולד בגבעת חיים מאוחד ב-1936 וחי שם עד גיל 16 אז עבר לגבעת-חיים איחוד וזמן קצר מאד אחר כך עברו לכאן גם אמו, אדית מדיני ז"ל, אחותו תמנע ואחיו עמי. בגח"מ נשארו אביו, שאיתו נשאר בהתחלה יאיר מדיני (הנמצא כעת בקנדה) ושאר המשפחה.

הוא נזכר כי נשא את דבר הבנים בטקס הנחת אבן-הפינה לקיבוצנו במאי 1952 ודוד בן-גוריון שנכח בטקס, לחץ  ידו תוך אמירה "הלוואי היו רבים כמוכם". הלימודים לא היו משמעותיים עבורו משום שאז לא למדו לקראת בחינות בגרות. איתו במחזור היו, בין השאר, איה וששון שוחט, אורי וולף, אלכס קליין, רחל שניר וגדעון ליבר הזכור כאן לרבים.

הוא התגייס ב-1954 לגבעתי ושירת תחת חיים בר-לב ושלמה להט (צ'יץ') המשיך לסיירת ממנה נשלח לקורס קצינים והמשיך כמד"כ בבה"ד 1. הוא לחם בקרב על קסיימה במבצע "קדש" ולאחר שהשתחרר עשה בגרות אקסטרנית והתקבל לאוניברסיטה העברית, שם למד תואר ראשון בכלכלה וחקלאות. הוא זכה להיות בן המשק הראשון במזכירות גח"א בתקופה בה היה גם מרכז המשק. זו הייתה תקופה קשה מבחינה כלכלית לקיבוץ שהיה בהפסדים במשך כמה שנים, אך כאשר העביר את התפקיד לעודד בן-אור, היה הקיבוץ מאוזן כלכלית.

במלחמת ששת-הימים פיקד גדי על סיירת חטיבה 4 והגיע ללא קרב ללטרון ולגב ההר כולל כיבוש רמאללה, משם המשיך עם הסיירת צפונה בואכה טול-כרם, שכם וג'נין ולבסוף דרומה ומזרחה בכיבוש יריחו. במלחמת יום-הכיפורים לחם עם גדוד שרמנים בתחילה בדרום הגולן ובהמשך בפריצה למובלעת הסורית. מלבד ההישגים הצבאיים של הגדוד, הוא גאה בכך שמאות הלוחמים שהיו תחת פיקודו חזרו בריאים ושלמים מהמלחמה הארורה הזו. הוא עוד הספיק לשרת גם במלחמת לבנון הראשונה, שם סבלה החטיבה מאבדות קשות. הוא השתחרר מצה"ל בגיל 55 בשנת 1991 בדרגת סא"ל, בתום 37 שנים מאתגרות וחמש מלחמות (כולל מלחמת ההתשה).

לאחר מינוי לתפקיד הכלכלי הבכיר בתנועת "איחוד הקבוצות והקיבוצים", זכה גדי להיות מעורב בהצלחת המאבק במשרד האוצר לאחר המהפך (1977). השר שמחה ארליך רצה למסות את הקיבוצים באופן שהיה מרסק רבים מהם, אבל בגין נתן לגדי ושותפיו הקיבוצניקים גיבוי והרפורמה במיסוי הקיבוצים לא בוצעה. האיחוד הכלכלי בין "האיחוד" ותנועת "הקיבוץ המאוחד" היה אתגר ענק בו היה גדי מעורב ולאחר מכן מונה כאחד מנציגי הקיבוצים בהנהלת בנק-הפועלים. הוא העביר את תהליך המחשוב של הבנק, הקמת בנה"פ-חו"ל ובמשך כתשע שנים היה מנכ"ל משותף של הבנק.

בשנת 2009 חלתה ניצה בסרטן הריאות וגדי פרש מהעבודה כדי להיות לצידה. היא נפטרה לאחר סבל רב בשנת 2011 ולא הגשימה את חלומה לשוב לגבעת חיים. "עשיתי את מה שהיא חלמה וחזרתי לאחר שרכשתי את דירתה של אמא מאחי ואחותי. אני שמח מאוד על ההחלטה לחיות כאן ונהנה פה מאוד בגילי המתקדם".

שאלתי אותו על הקשר עם משפחתה החרדית של מור ועם הנכדים. "היה קשה, היות ולא הסכמנו עם הדעות ואורחות החיים החרדיים של מור ומשפחתה. מור עבדה שנה שלמה במשפחה חרדית כדי ללמוד את אורח החיים ולהיות מסוגלת להקים משפחה כזו ושודכה לחוזר בתשובה שהיה איש טכני בחיל-האוויר. מור היא בתנו וילדיה נכדינו. החלטנו שלא נוותר עליהם והתמסרנו להם ככל שיכולנו".

הוא מספר כי ניסו לקרב את הנכדים להווייה הישראלית. "כשראינו שהם לא מציינים את יום-העצמאות, קירבנו אותם לחג ולמשמעויותיו בעדינות ובאהבה רבה. הכרנו להם את לימודי הליבה, כולל אנגלית ומתמטיקה, שלא הכירו מלימודיהם ושכנענו את הרב שלהם לאפשר לנו להגיע אליהם בשבתות ובחגים. הוא איפשר זאת מפאת המצווה 'כבד את אביך ואת אימך'".

ההשפעה ניכרה: מיכאל (מיקי) עשה שנת שירות שאינה מקובלת במגזר, אחיו ישראל, התגייס ושירת בגדוד "נצח-יהודה" והאח השלישי עדיין משרת בקבע במודיעין ואפילו היה מצטיין הרמטכ"ל בשנה שעברה. זה לא היה קל משום שהמשמעות היא יציאה מהישיבה.

גם הנכדות למדו ולומדות לימודי ליבה, אחת למדה הנהלת חשבונות, השנייה לימודי ליבה אקדמיים וגם השלישית השלימה בגרות עם חשיפה מלאה ללימודי ליבה.

"כולם מגיעים אלי לכאן ונפגשים  עם נכדינו האחרים, ילדיהם של מיה ועודד ושל אמיר ורותי".

בהשראתו של גדי, למד מיקי וקיבל תואר ראשון בחינוך במכללת קריית אונו וסיים לימודים מתקדמים בביה"ס של תכנית מנדל ולומד לתואר שני במנהל-עסקים. מאז שהוקמה עמותת "חרדים לקצב" לפני כעשור, משמש גדי כיו"ר ומנצל את כישוריו וקשריו כדי לקדמה לעבר המטרות שהציב מיקי. מור למדה ועובדת בתחום הרפואה הקונבנציונלית ובקליניקה פרטית.

"לראות את אלפי הילדים המגיעים ל-14 סניפי העמותה, נלהבים ללמוד ולהתאמן בקפוארה, ללא מגבלות של מצב כלכלי, לראות את האמהות החרדיות מגיעות ומוחאות כפיים לפעילות הכל-כך לא אופייניות למגזר החרדי – זה סיפוק עצום. יחד עם זאת, אני לא שקט היות ועלולים לבוא כמה רבנים המתנגדים לפעילות זאת ולסגור את העמותה על כל סניפיה".

יש גם את מכון הכושר שגדי השיג את עיקר המימון שלו ומיקי מנהל בהצלחה מקצועית ועסקית. "זו הבטחה גדולה מבחינת הפעילות והמקור להכנסה של המשפחה. מיקי הוא בחור מוכשר, נחמד עם אישיות כובשת ומעודד את הילדים, כפי שראית בסרט. הוא יודע לקשור קשרים עם גורמים המעבירים תרומות לעמותה, כמו קרן עזריאלי, שטראוס, משרדי הבריאות, התרבות והספורט, הרווחה, החוץ,  בנה"פ, מזרחי טפחות, הסוכנות, עיריות וקרנות פרטיות, שגרירות האמריקאית בישראל ואירגונים פרטיים וציבוריים אחרים". בהחלט הצלחה.