נהוג להשתמש בביטוי "כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות", כדי לבטא את העובדה שבשעת מלחמה על הקיום אין מקום לאמנות, תרבות, מיתולוגיה, ספרות ומדעים, בידור ודיבורים על שלום.

לצד זה, גם אם בהקשר אחר, ראיתי את האמירה "כשהמוזות שותקות – התותחים רועמים", אז גם בה ראוי להרהר בזמנים קשים אלה. לדעת הרוב בציבור הישראלי, אין כמובן ויכוח על הצורך ביציאה למלחמה כנגד החמאס ב-7 לאוקטובר 2023, אך יש כאן הערת שוליים לא מבוטלת על המצב בו אנחנו נמצאים כמעט שנה מתחילת המלחמה. מלחמה היא אמנם המשך המדיניות באמצעים אחרים, כדברי ההוגה והגנרל הפרוסי קרל פון-קלאוזוביץ (1780 – 1831) מאבות תורת הלחימה המודרנית, אבל מה עם המשך המדיניות? 

לפני כחודש, ב-1 ביולי, נערך בהיכל "מנורה" כנס רב משתתפים (כ-6,000 ברובן נשים) שאורגן ע"י ארגוני ותנועות שלום בארץ כנגד המלחמה, בעד עסקה לשחרור החטופים ובעד הסכם מדיני.

היוזמים היו מעוז ינון, שהוריו נרצחו ב-7 באוקטובר ועזיז אבו-סארה. על הבמה עלו משפחות שכולות, חטופה לשעבר, ניצולים, עקורים, אנשי דת, צעירים, אנשי רוח ותרבות, בני נוער, יהודים וערבים בייצוג הולם.

בין המשתתפים היו "נשים עושות שלום" מגח"א. לדברי אחת מהן, טובה מייקלס, המסר העיקרי שיצא משם הוא שהדרך לפתרון לטווח ארוך של הקונפליקט עם הפלסטינאים, הוא משא-ומתן וקידום אינטרסים משותפים של העמים ולא במלחמה, שהימשכותה נתמכת ע"י חלק משמעותי מהציבור. 

בין הדוברים היה גם יובל נוח-הררי, שאמר: "האמת המרה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא שכל צד חושש שהשני מנסה להעלים אותו – ושני הצדדים צודקים. הפחד שלנו שהפלסטינים רוצים לחסל אותנו, מוצדק לגמרי. והפחד של הפלסטינים שאנחנו רוצים לחסל אותם, גם מוצדק לגמרי. זו לא פרנויה – זהו בוחן מציאות תקין", לדבריו. כפי שכתב חגי מטר ב"שיחה מקומית". "חשובה כל כך הקריאה הבסיסית שעלתה מהכנס לסיים את המלחמה ולכן חיונית כל-כך הנחת התשתית הערכית לגישה חלופית". 

שאלתי את טובה על חוויית ההשתתפות בכנס בזמן שהמלחמה בעזה ובצפון נמשכת וגובה אבדות נוראיות בצד שלנו ובצד שלהם.

היא קראה על הכנס ממקורות הוואטסאפ והמייל של "נשים עושות שלום" ורשתות ארגונים מקבילים בהם היא מכותבת ונדלקה על הרעיון. ההשתתפות וההסעות מומנו בעיקר מתשלום של 50 ₪ למשתתפת. הכנס היה מאורגן למופת והתנהל כולו במליאה. 

אז לשאלתי על הקשר של כנס השלום לאמירה על "המוזות שותקות", אמרה טובה: "הכנס, הכוונות והתוכן שלו היה יצירתי, מרומם רוח עם אווירה חיובית, בונה ומלכדת בתוך ההיכל, למרות הקשת הרחבה של ארגונים שארגנו את האירוע ולקחו בו חלק. אנשים מרוב שדרות החברה השתתפו בכנס, כמעט ללא נאומים פוליטיים וללא ייצוג ודגש פוליטי מובהק. לא נראו קיצוניים דתיים יהודים או ערבים. המשתתפים קראו שירה וקטעי ספרות, העלו קטעי תיאטרון, מחול ושירה והדגישו את הצורך במשא ומתן והסכם כדרך הסבירה היחידה האפשרית למוצא מהמצב, בלי התלהמות פוליטית ותוקפנית. הכל בוצע ברמה גבוהה ונוגעת ללב. היו גם משתתפות מהמגזר הדתי והערבי, כולל גם חברות רבות, גם ערביות מ'נשים עושות שלום' ו'נשות השמש' (ארגון אחות פלסטינאי לנשים עושות שלום). ניתנה במה הולמת לנושאי החזרת החטופים, קורבנות המלחמה והעקורים מהדרום והצפון. לכנס לא היו הדים משמעותיים בתקשורת, היות ולהערכתי התקשורת הרחבה לא רואה בעין יפה עמדות כמו אלה שהגיעו לידי ביטוי בכנס, למרות ואולי בגלל שהן היו מתונות ושקולות ולא מתלהמות וסנסציוניות". 

שאלתי על המסר שיצא מהכנס. "מסר חד-משמעי של קריאה למו"מ ולהסכם לשחרור החטופים, הפסקת המלחמה והליכה להסדר איזורי המקודם ע"י האמריקאים, בשיתוף סעודיה ומדינות המפרץ".

במידה מסוימת הרגישה טובה בכנס כאילו שיצאה לחו"ל או אל "לה-לה-לנד", לנשום אוויר ואווירה אחרת שעשתה טוב על הנשמה, בראותה שרבים השותפים לדרך אותה הדגישו בכנס. "יצאתי משם בתחושה שאינני אחת מבודדות החושבות על אלטרנטיבה למלחמה אלא חלק מציבור רחב, שלא ראוי לביקורת לה הוא 'זוכה' ממחרחרי המלחמה למיניהם. מה אנחנו רוצים? להמשיך ולחיות על חרבנו ממלחמה אחת לשנייה, עם אבידות ומתח בטחוני אינסופי הפוגע לא רק בגוף אלא גם בנפשותינו ובנפשות ילדינו ונכדינו? או לחפש דרך אחרת?"

לדעתה אי-אפשר להציג את המלחמה כדרך לשלום. כפי שאמר מרטין בובר: "אי-אפשר להשיג מטרה באמצעים הנוגדים את מהותה" וטובה מסכימה. "צריך להילחם עם כלים של שכל ושיקול דעת, עם הראייה שבצד השני יש בני אדם.

אחרי שהייתי במרה שחורה מאז תחילת המלחמה, אני שמחה שהשתתפתי בכנס ונשארתי עם המודעות לכך שצריך למצוא דרך אחרת".

כפי שכתב חגי מטר ב"שיחה מקומית": "בלי אופק, תקווה, הבנה שיש בארץ הזו שני עמים שלנצח יחיו כאן יחד ושהחיים יחד אפשריים – אי אפשר יהיה לבנות כאן חלופה ללאומנות הדומיננטית כל-כך. לצערי רוב הציבור בישראל אינו מחפש חלופה ללאומנות דומיננטית".