עשר שנים אני פה…
כשאני מגיעה מתל אביב בסופו של יום לשער של הקיבוץ, אחרי שחויתי המולה ועשן וצפיפות ורעש – משהו נרגע בי… לגמרי. מין תחושת שלווה ונינוחות שכזאת.
ואני פה אחרי ילדות עירונית – חולון, גבעתיים, חיפה, לוס אנג'לס, תל אביב ועוד כמה תחנות.. אפשר לומר שספגתי הרבה. ואיכשהו מתוך המקום העירוני הזה – נשאבתי דווקא לקיבוץ, הכרתי בחור מדהים וקסום ( סטייל "ירון זהבי") ונשארתי.
קוראים לי איריס בנגר, נשואה לירון ואמא לרוני הקסומה בת 8 ולתאומים המופלאים רותם ורועי בני כמעט 5.
לא מזמן בנינו בית בקיבוץ. החדרים נאים לנו, המטבח (מאד) נאה לנו, הירוק והעצים נאים לנו ובמיוחד השכנים טובים בעינינו.
אז תודה לכל האנשים שמחייכים תמיד ואומרים שלום,
זה מרגיש לי בית… (וצימר)…
איריס
Share this post
