הכתבה נכתבה לפני מספר שבועות ועם המטרות והשינויים החיוביים, נעשו מספר נסיונות לקדם את אירועי הצעירים לפי התוכנית. בעת התכנון והביצוע של אותם האירועים, היו קשיים מול גורמים מקומיים, קושי ברתימת צעירי הקיבוץ להקמה ופירוק של האירועים ואפילו קושי ברתימתם להגעה לאירועים עצמם.  עם זאת, אנחנו עם הפנים קדימה ומקווים כי בעזרת יוני, ההנהלה וההורים הנרתמים לנושא, נצליח להתגבר על הקשיים ולעורר את צעירי הקיבוץ.

בעבר היו לצעירים בקיבוץ חיי קהילה תוססים ומסורות שנשחקו במשך הזמן כגון "טיול צעירים כל יום כיפור", "זולה בים", "בירה ונשירה בסוכות" וכמובן שמענו סיפורים אינספור על "המועדון הסגול" שהיה מוקד עלייה לצעירים מכל העמק.
ואיפה אנחנו היום? מה קורה עם צעירי הקיבוץ בתקופה כה מבלבלת, כאשר הקיבוץ עצמו מתקשה לעיתים להגדיר?

בואו נצלול קצת להגדרה של "צעירים". האקדמיה ללשון הגדירה "צעיר" כאדם בין גיל הילדוּת לגיל הזִקנה. מכאן ש"צעיר" זה בהחלט עניין יחסי ואין לכך הגדרה לשונית או מילונית מחייבת.‍‍ "רשות הצעירים הממשלתית" במשרד לשוויון חברתי מגדירה צעירים כבני 18–35 ו"נהג צעיר" הוא מי שטרם מלאו לו 24. ‍‍

אז מי אני שאגדיר מי הם "הצעירים" בקיבוץ? אני, שבגיל 24, מרגיש זקן בימים מסוימים ומביט על גרשון שפע הצעיר יותר מרוב "הצעירים" שאני מכיר.
נראה לי שכדאי להתייחס בתור "צעירים" בקיבוץ לאלה הנמצאים בצמתים משמעותיים בחייהם – בעיקר ש"שינים, חיילים, מי שלפני או אחרי גיוס ואולי גם סטודנטים ואלו שרק התחילו להיכנס לשוק העבודה.

מה מטרת ועדת הצעירים / רכז הצעירים? לאורך השנים פעלו רכזי צעירים בצורות שונות, אולם מאחר שהקיבוץ השתנה ואיתו השתנו הצרכים והעדיפויות, נוצר צורך בבדיקת התפקיד לעומק: צרכי הצעירים, מה היה כאן בעבר ומה קורה בקיבוצים אחרים.

ניתן לחלק את צרכי הצעירים לשני דגשים עיקריים: הראשון הוא תחום הבילוי והפנאי. רוב הצעירים חוזרים הביתה אחרי עשייה משמעותית בתור ש"שינים או חיילים וחשוב להם ליהנות ולאגור כוחות כשהם בקיבוץ. הצורך השני הוא  בהסתכלות לטווח הרחוק – ליווי והכוונה בצמתים השונים בחיים ושמירה על הקשר עם הקיבוץ.

יש כמה קשיים בביצוע: על אף שמדובר בצעירים מלאי אמביציה ורצון, הם מגיעים בסופי השבוע אחרי שבועות מתישים ורווי עשייה מחוץ לקיבוץ וקשה ליזום ולפעול בזמן המועט הפנוי שיש בסופ"ש. יש גם קושי בחיבור בין השכבות המתגלגל, ככל הנראה, מתקופת הנעורים – "הוא 'יודניק' שמגיע לגיוס וצריך להסביר לו כל דבר, איך אשב איתו באותו שולחן אחרי שש שנים?" מוכר לכם?

קושי נוסף מגיע באופן טבעי. מדובר בצעירים שהגיעו לשלב בו הם מתרחקים מהקיבוץ, הופכים לעצמאים יותר ומכירים מקומות ואנשים אחרים. גם תקופת הקורונה לא אפשרה אירועים ותרמה גם היא להיעדר פעילות. לאור האמור לעיל, נשחקו המסורות ויש צורך לבנותן מחדש.
בשל חשיבות הנושא, החליט הקיבוץ להשקיע בפעילות הצעירים ומכאן אנו שואפים קדימה – ליצור אירועים ולהחיות מחדש מסורות.
הקיבוץ ישקיע משאבים בתחום, משום שהצעירים הם דור העתיד, הם אלה שיחיו פה ויובילו את הקיבוץ. הורי הצעירים מבינים את רצון בניהם לבלות בשנות ה-20 שלהם, ליהנות ולהיות עצמאיים וסביר כי אם תהיה לצעירים סיבה טובה לחזור לקיבוץ בסופי שבוע, הם בהחלט יגיעו יותר.

הרוב המוחלט של הצעירים עדיין לא חברים אבל ייתכן שיהיו בעתיד הקרוב. הם חלק מהקיבוץ והוריהם חברים וכל השקעה בהם שתשמח את הוריהם היא השקעה עקיפה בחברים ובחברים לעתיד.
אנחנו מייצרים תהליך מובנה. הקיבוץ מתגאה (בצדק) בערכיו ובקהילתיות המחבקת והמפתחת גם לאחר ההפרטה ועם זאת, בשרשרת הנמתחת מהגיל הרך ועד לפנסיונרים יש חוליה חסרה – הצעירים, כאשר אלו דווקא השנים המשמעותיות ביותר לקבלת ההחלטות שישפיעו על כל החיים.
מטרותינו כקהילה, וועדת צעירים ושלי כרכז, הן ליווי והכוונה בשלבי קבלת ההחלטות – שנת שירות, מיונים לצבא, מהלך השירות הצבאי / שירות לאומי, שחרור מהצבא, כניסה לשוק העבודה, יציאה "לטיול הגדול" ולימודים.
חשוב מאוד לייצר חיי קהילה לצעירים – מתן האפשרות לבלות פה אצלנו ולא לנסוע עד תל אביב, גיבוש הצעירים לאווירה טובה יותר והמשך יצירת גאוות קיבוץ שאנו יוצרים החל מגיל אפס.

לאור עליית מחירי דירות החיילים, פחתה אפשרות ליצירת חיי קהילה בשכונת החיילים ויש לייצר מתחם צעירים. כרגע אנו בונים על "המועדון הסגול" ופאב החברים הנותנים רק מענה חלקי ולעיתים אינם פנויים לאירועים. בהמשך נשאף למתחם שיהיה עצמאי ובו נוכל לבנות את חיי הקהילה של הצעירים.
למרות הקשיים, הצעירים מוכנים לפעול ולעשות. כיום יש קושי במציאת מתנדבים לאירועים – אז אדרבה שהצעירים יתנדבו וייקחו חלק. מצד שני כדאי שהם יוכלו להיעזר בחברי הקיבוץ השונים.
יש עוד שלב שכדאי לשאוף אליו – הנעורים מהווים מקור הערצה לכל מערכת החינוך. חשוב שגם קבוצת הצעירים בקיבוץ תהיה מושא להערצה בשאיפה להיות חלק ממנה. לאחר מכן נמשיך לעשייה ולשייכות לאירועי התרבות בקיבוץ בהמשך החיים.

לסיכום, אבקש מכל חברי ותושבי הקיבוץ: אם יש אירוע שאנחנו מפרסמים החוצה לכלל הקיבוץ, הסיבה היא שהצעירים רוצים שחברי הקיבוץ יגיעו וישתתפו, שלא יהיה אירוע לקבוצה קטנה שארגנה את האירוע. אז נתראה באירוע הבא.
אם יש לכם פריטים למסירה, אשמח שתפנו אליי כדי שנוכל לפרסם תחילה לש"שינים ולחיילים שלדעתי מגיעה להם זכות ראשונים לאור תרומתם ועשייתם. זו תהיה גם אמירה שתביע את הערכת החברים לאותם משרתים ומתנדבים.
אנו בונים מאגר של חברים במקצועות שונים בעלי יכולות תרומה שונות. אם אתם מוכנים לשבת על כוס קפה עם אחד הצעירים ולדבר על תחום מסוים שיכול להיות רלוונטי לשירות, לראיונות אישיים או כלים לחיים, הרצאות העשרה רלוונטיות ועד ייעוץ והכוונה לכניסה לשוק העבודה בתחום שלכם (הייטק, רפואה, בניית עסק עצמאי, תחום הנדסה ספציפי וכו'), אנא פנו אלי.

יש ועדת הורים שהתנדבו לעזור והם רוצים לקדם את הנושא ומביאים איתם תובנות עם נסיון ורעיונות. אנצל את ההזדמנות להודות להם: חגית בוכהולץ, ענת אופיר, תמר נבון, איתי סינדליס, הדס שוורץ וגל בוגין.

הצעירים רוצים להמשיך להיות שייכים ולהיות חלק מההווי של הקיבוץ, אבל לבד זה לא יקרה. בואו יחד – הנהלה, חברים, בעלי תפקיד, הורים וצעירים נייצר יחד פלטפורמה לחיבור החשוב הזה.