נהניתי לאחוז את תפוז הזהב שהעביר אלי משה, תפוז שהזכיר לי ימים עליזים

מתקופת עבודתנו המשותפת בפרדס.

את התפוז אני מגלגלת הלאה ומעבירה לשלווה ברוך.

שלווה לקחה חלק בשתי צמתים בחיי: האחת בתקופת גידול בנותינו והאחרת בתקופה הנוכחית, פעמיים בשבוע, בחוג פילאטיס ובחוג התעמלות בונה עצם, אותם היא מעבירה לנשות המקום ולמספר נאמנות מהסביבה הקרובה והרחוקה.

אישיותה מורכבת ומיוחדת ואפשר לספר עליה המון, אך מפאת קוצר היריעה אתעכב על מספר רשמים שנחרטו בי אז ועתה.

כאשר גידלנו את בנותינו, היא כבשה כל אירוע אמנותי מעניין ברחבי הארץ ואני בגלל עצלנותי, לא עמדתי בקצב סקרנותה והאנרגיות שעמדו לה.

כאז גם היום, לפני שמתחילים להגמיש מפרקים בשיעור שהיא מעבירה, היא משתפת אותנו בספור מרתק והמלצה על תערוכה או מופע מחול מיוחד שחוותה לאחרונה.

אחרי שמתחילים לכפוף ולמתוח את האיברים, נגלית יכולת הקואורדינציה המדהימה בה ניחנה. כאחת בעלת לקות החוש הנ"ל, אני לא מצליחה להבין איך היא מדגימה תנועה ביד אחת ומנחה אותנו בו-זמנית, בדיבור, להפעיל את אותה התנועה ביד הנגדית.

כניצולת חוגי פעילות גופנית, אני מופתעת כל פעם מחדש כיצד כל שיעור שהיא מעבירה מגוון ושונה מקודמו וכמעט ללא מאמץ, כל שריר בגוף מתופעל בתבונה. התפוסה המלאה באולם מעידה על החלק המיוחד שהיא תופסת בחיינו.

אני רוצה לאחל לך, שלווה, כח ובריאות. להמשיך להנות, להמשיך לחשוף אותנו לאירועים התרבותיים הסובבים אותנו ולהמשיך לתחזק את בריאותנו הגופנית-נפשית.