שנה חדשה בפתח ומבחינתי אמצע הדרך של הקדנציה. כובד המשקל שנחת על כתפי ביום בו נבחרתי לתפקיד עוד מורגש, רק שעתה הוא ממוקם בנוח בשקעים שנוצרו ליד עצם הבריח.

בשנתיים האחרונות במהלכן נכנסתי למערבולת  גח"א, למדתי המון על עצמי, על טבע האדם וגבולות יכולת ההכלה. אני קמה כל בוקר בידיעה שלא יהיה פשוט אבל בטוח שיהיה מעניין ומאתגר ותמיד תמיד יהיה משהו. אומנם כשלתי בנסיונותי לזכור את הקוד של האזעקה במזכירות, אבל זכיתי לעבוד עם  מנהלים וחברי קיבוץ (כנבחרי  ציבור או בעלי תפקידים) שהפכו לשותפים וחברים  המאפשרים לקשה להיות נסבל ואת הטוב להפוך לנפלא.

דברים רבים קרו בשנתיים האחרונות ובראייה מערכתית, אפשר לומר כי 20 שנים נדחסו ל-24 חודשים.

נפרדנו מאנשים ותיקים וטובים וקלטנו אחרים חדשים. קיבלנו החלטות דרמטיות והתחלנו להניע תהליכים ובמובנים רבים תשפ"א הייתה שנת ההחלטות הגדולות, תשפ"ב הייתה שנת התחלת ההיערכות לשינויים ותשפ"ג תמשיך להיות שנת היערכות לצד התחלה הדרגתית של יישום.

במובנים רבים הייתה השנה האחרונה בסימן התעוררות. אחרי הקורונה והתקופה במהלכה קפאו דברים ונתקעו בבת אחת, התרחשה התפרצות וכניסה לשגרה אינטנסיבית של עשייה.

כל יום חמישי נדמה שאין כבר מקום ב"בתוככינו" כי יש כל כך הרבה שמתרחש – בתרבות חזרנו לחגוג כקהילה, בנושאים והחלטות המקודמים בהנהלה ובמועצה, בקליטת חברים חדשים, בקידום תהליכים ציבוריים, בשיח הקהילתי הער ובתנועה במזכירות. ההתרחשות האינסופית הזו טוענת אותי ברמה האישית כל יום מחדש באופטימיות ובהבנה שעל אף האתגרים וההתמודדויות, גבעת חיים היא מקום חי יפיפה עם קהילה חזקה.

במהלך השנה האחרונה קלטנו מנהלים חדשים המובילים תהליכים מערכתיים ומבניים ואנחנו נמצאים בתהליך דינמי מתמשך של למידה הדדית ושיתוף. בתוך כך, קידום הנושאים שעל הפרק: ניתוח המבנה הארגוני כדי לנסות לשפרו ולייעלו, ביצוע ניתוח דמוגרפי אשר ישמש אותנו כבסיס לפיתוח תשתיות ושירותים לעשור הקרוב, קידום התב"ע (תוכנית בניין עיר) ועוד. כל התהליכים הגדולים יגיעו לשיתוף הציבור במהלך החודשים הקרובים והם כלי היסוד שלנו לפיתוח עתידנו.

במקביל נכנסנו לתהליך עבודה עם רמ"י (רשות מקרקעי ישראל). אנו פועלים בהקשר זה בכמה מישורים במקביל ובהם קבלת היתרי הבנייה, אישור חלקת המגורים, הכנת התיק להגשה והסדרת שימושים.

הממשק והעבודה מול הגוף המורכב מאוד הזה דורשים משאבים נפשיים ופיזיים רבים מכל בעלי התפקיד המעורבים. לא אצלול לכל הפרטים הטכניים כדי לא לעלף אתכם משעמום, אולם ההתנהלות הזו דורשת חשיבה טקטית, אובדן שעות שינה ויכולת התנהלות במציאות קפקאית בה אנו נאלצים להסביר בעדינות לרשות הממשלתית מה הן החלטותיה וכיצד עליה לפעול. גבעת חיים חבה הרבה תודה לסיזל, דובי ונעה לברון, על ההישגים שלהם ודרך העבודה מול המנהל.

כאמור, בשנה האחרונה קלטנו מנהל קהילה חדש, שתוך כדי הליך למידה מזורז, צלל לעשייה. יוני, כמו רויטל מנהלת הכספים שהצטרפה אלנו זה מכבר,  החלו לעבוד במערכת שכבר התקבלו בה החלטות משמעותיות. שניהם נרתמו כל אחד בתחומו לבניית התהליך והתשתיות ליישום שינויים הדרמטיים העומדים בפנינו.

אסביר –  מזה שנים מתנהל בגח"א שיח סביב שיוך והקיבוץ המתחדש, אולם מבחינת המערכות התקציביות והמבניות, השינויים תוכננו באופן חלקי או לא יושמו. כל אלה משליכים לא רק על היבטים ככלכליים ומבניים, אלא בעיקר  מעלים שוב ושוב שאלות אודות זהותנו כקהילה ומה זה אומר להיות קיבוץ. התהליך הזה הוביל, מוביל ויוביל לכל מיני תוצאות כגון חזרת הבריכה כנכס ועוגן קהילתי, שגם מחייב מעורבות כלכלית אישית של החברים ושינויים בשירותי קהילה להם נדרשנו (גם כתוצאה מדרישות המדינה). נושא  זה ימשיך להעסיק באופן אינטנסיבי בשנה הקרובה ונדרש לבחון את הדברים לעומקם ולרוחבם, הן כמערכת והן כקהילה.

השנה אף חגגנו 70. ברוח התקופה לא היו החגיגות גרנדיוזיות וחגגנו בענווה, במכלול אירועים מגוונים שתכליתם הייתה לשתף את הקהילה באירועים ובעשייה תוך כדי הצצה לעבר ולמורשת המקומית הענפה.

עתה, אנו ממשיכים במסע המשותף אל עבר העשור הבא, בו נעסוק בקידום הקהילה, יציקת תוכן, ענין ומשמעות לחיים שלנו כאן. זו גם ההזדמנות להגיד תודה לכל השותפים לדרך – לבעלי התפקיד, למתנדבים וכמובן לכם!

אני מאחלת שנה טובה לחברות וחברי גבעת חיים גם כאיחוד וגם כל אחת ואחד לחוד.