ברכת הקיבוץ
חג שמח בית גבעת חיים.
חג שמח מחזור מסיים.
חג שמח משפחות חוגגות.
שילוב של חג המשק עם סיום לימודים של מחזור בנים הוא שילב נכון. משק חזק, קהילה מוצלחת, תולדה היא של עבר ועתיד ואתם בני המחזור העתיד.
כל פעם שמגיע המועד של חג מחזור, עולה ומתנגנת בתוכי שירתו של אריק איינשטיין.
"עוף גוזל
חתוך את השמיים
טוס לאן שבא לך
רק אל תשכח
יש נשר בשמיים
גור לך."
אתם שגדלתם בסביבה אוהבת, דואגת ומחבקת, יוצאים עתה אל העולם והוא מלא הזדמנויות, אך מורכב ולעיתים מסוכן.
אתם קבלתם מאתנו "ארגז כלים" גדוש אך האם מספיק? ימים יגידו.
המשק שלנו הולך ומתחזק. על אף כל הקשיים הכלכליים, גזירות ה"רגולציה" וממשלה לא אוהדת, על אף כל אלו אנו מתחזקים.
קליטת משפחות צעירות תמשך גם בשנים הקרובות וכל דירה שתתפנה תיתפס ע"י משפחת בנים שרוצה להיות עמנו. ורשימת הממתינים רק הולכת וגדלה.
בהצלחה לכולנו ושוב חג שמח.
ברוך
ברכת ההורים – כתבה איילת ארד
ילדנו היקרים,
בסוף המאה הקודמת, בימי התפר שבין שנת 1996 לשנת 1997, כל אחד מאיתכם הפציע בזמנו, ואנו הוריכם, ידענו שאוצר יקר ערך, שאין כמותו בכל היקום הגיע לחיינו ושחיינו ממורכזים מעכשיו סביבכם גדילתם וצמיחתכם.
עברו הימים מאז סוף השבוע שבו כל אחד מאיתנו ומשפחתו התברך בבתוככנו (דף המידע של הקיבוץ) על הרך הנולד ועד הברכות שיצורפו עבורכם בעלון זה, אכן עברו הימים אבל נראה כאילו היה זה אתמול.
עברו גם הימים מאז גררנו אתכם פעוטים מדוגמים שלנו, בעגלת תינוקות, בגאווה הורית, ברחבי הקבוץ המשותף, בחדר האוכל שעוד לא הוכנסה בו הקופה הרושמת, סביב בריכת השחייה המשותפת כשלגופכם בגדי תינוקות זעירים ממוספרים בתווית צבעונית, בגדים שכובסו במחסן המשותף למענכם, עד היום כשאתם נפרדים כאן כקבוצה שהיא חלק מקהילה רחבת ממדים, החוגגת את חג המשק שלה, עם עשרות משפחות חדשות צעירים ופעוטים יורשים, תושבים ומשתייכים החיים בהרמוניה עם ותיקי המקום וחברי הקבוץ לדורותיו החולקים יחדיו את אורחות החיים הפסטורליים של הקבוץ המתחדש.
עברו גם הימים מאז לגמתם את החלב מבקבוקי המטרנה כשהתאספנו יחדיו בשעת האהבה בפעוטון, עד הלילות שחגגתם במסגרת הנעורים, פורים וחנוכה איחוד, שבהם התייצבנו שוב הורים שהתאספו בשעת אהבה מאוחרת, לשמור שהפעם לא תלגמו באותה ההתלהבות משקאות אחרים….
חלפו גם הימים מאז שהתבוננו בכם כיצד התלהבתם מנפלאות ערוץ הופ לקטנטנים, ששודרו על המסך הקטן בזמן שהשמעתם גרגורי תינוקות כגון ¬¬חחחח ,עד הימים האלה שמבטיכם כאז דבוקים גם היום למסך קטן, המסך של הסמרטפון שלכם, בזמן שאתם מתקשרים בוואטסאפ ובאינסטוש עם חבריכם לקבוצה במלמולים הנכתבים באותיות שמתגבשות להברות שלא ממש מובנות לנו, כגון חחחחח, ואנחנו עדיין מנסים להבין ולפענח את כוונתכם, אבל בלי כל קשר מחבקים אתכם באהבה, שגם לה אין שפה שנוכל לתארה במילים.
לכן כאן היום, בחג הפרידה שלכם ממערכת החינוך המשותף, בזמן שמיליוני כוכבי השמים, וניצוצות המצלמות של הסמרטפונים שלנו ינסו לתעד את הרגע המשמעותי הזה בחיינו, ברגע הזה שבו אתם רשמית תשנו את הסטטוס האישי שלכם, מחברי קבוצת קרמבולה המגובשת, קבוצה המתנהלת כחלק מחברת נעורי גח"א, לסטטוס החדש שלכם, יחידים בוגריה במיל של מערכת החינוך הקיבוצית המשותפת, היום בין הזמן שתהפכו מילדנו המוגנים על ידנו מכל משמר, למגיני האומה ולפעיליה החברתיים.
בזמן הזה, אנו רוצים לברך אתכם בברכת הדרך, שתדעו שבכל מקום שבו תהיו, אם בגבולות הארץ, גבולות המפרידים בעוז ובגבורה ביננו ובין סערות המדינות השוכנות לצד ארצנו הקטנטונת, או לאחר שירותכם במסעות אתגריים ברחבי העולם, או כבוגרים בעולם רב אתגרי תעסוקה וקיום, עולם המחייב אורח חיים דורשני ורב מורכבויות, חשוב לנו שתדעו שבכל מקום שבו תהיו אנחנו הוריכם תמיד נהיה כאן בשבילכם, בבית המשפחתי ,בתוך קהילה עטופה בירוק של פריחת האביב ואיתנה מול רוחות וסערות של חורף, תמיד נהיה כאן בשבילכם כעוגן וכאי של יציבות בים הסוער מתהפוכות החיים.
ומהיום נמשיך כתמיד לקוות, להתפלל ולייחל שציידנו את תרמיל המסעות שלכם בכלים הנדרשים להפיכת הזדמנויות החיים להצלחות, ביכולת הנדרשת להפוך את הלימונים ללימונדה ושהחינוך שנתנו לכם בבית האישי והקיבוצי יאיר את נתיבכם בימים של ערפל וחוסר ודאות. ולסיום מקווים שבתרמיל נדודיכם תמצאו תמיד מלאי של אהבה תומכת תוצרת בית, אהבה שתצייד אתכם בכוח הנדרש להתחמם במצבים של קור וניכור.
כי בשבלינו מאז ימי התפר שבין שנת 96 ועד סופה של שנת 97 של המאה הקודמת ,תמיד הייתם ותהיו לעד האוצר יקר הערך שלנו שאין כמותו בכל היקום.
חג משק שמח לקיבוץ וחיבוקים וברכות אוהבות לכם.
מאתנו הורי קבוצת קרמבולה
תמונת כיתה מטיול מורשת של משימות בר מצווה בכיתה ז' לאתרי התיישבות היסטוריים
ברכת מדריך הנעורים
בני ובנות קבוצת קרמבולה היקרים מאוד,
סיום יב' הוא רגע מכונן בחיים. בימים אלה ממש אתם מסיימים את הבגרויות האחרונות ונפרדים סופית מבית הספר, אורזים סופסוף את החדר בבית ועוברים לשכונת הצעירים בקיבוץ, בעוד פחות מחודש חלקכם הגדול גם יפרוש כנף למחוזות אחרים – שנת שירות או צבא, החיים משתנים מן הקצה אל הקצה. תקופה מרגשת מאוד.
אני מכיר אתכם מגיל צעיר, תחילה כאח בוגר, ובשנים האחרונות כמלווה את הדרך שעשיתם במערכת החינוך בקיבוץ. מאז שאני זוכר אתכם הייתם קבוצה מיוחדת, קבוצה עם אופי. מסוג הקבוצות במערכת החינוך שאתה לא יכול לפספס. משפיעים, מעורבים, איכפתיים, מובילים. אוסף של ילדים נהדרים, שונים מאוד, אך שיש ביניהם קשר וערבות אחד כלפי השני וכלפי הנעורים או תנועת הנוער שלפעמים קשה להסביר.
ראיתי איך במהלך שנותיכם איתנו במערכת החינוך בקיבוץ התפתחתם והתבגרתם, כל אחד ואחת באופן אישי אך גם כקבוצה. אני מקווה שהצלחנו, יחד עם המסגרות הנוספות בחייכם, לצייד אתכם היטב לקראת המסע אליו אתם יוצאים כעת. להיות שלמים ונוחים עם מי שאתם, להיות רגישים לסובבים אתכם, לכבד כל אדם באשר הוא אדם, לרצות טוב ולהאמין כי יש ביכולתכם לשנות מציאות.
אני מקווה שהצלחנו להעניק לכם כאן תחושה אמיתית של בית. מקום בטוח ומקבל שתמיד טוב לחזור אליו, לצבור קצת כוח ולעוף שנית ליעד הבא.
אני מאחל לכם כקבוצה, שהתקופה היפה הזו של סוף יב' – ההצגה והנסיעה יחד לטיול בברצלונה, תשאיר לכם טעם טוב, כזה שיזכיר לכם בשנים הקרובות שיש בבית "משפחה שניה" שאוהבת ותומכת, גם ברגעים קשים.
אנחנו נפרדים מכם היום, גאים ונרגשים וגם קצת מקנאים לקראת החוויות החדשות הצפויות לכם ממש עוד רגע. לכו בשלום, תחזרו בשלום ולא לשכוח לצלם הרבה כדי שתוכלו להראות הכל לפנסיונרים במועדון.
ענבר
תום גרונדלנד
קוראים לי תום גרונדלנד מאז הולדתי חייתי בקיבוץ עם משפחתי: הורי – אנה ומיכאל, ואחותי ג'ניה היקרים לי מאוד ,שעלו מרוסיה והתקבלו לחברות בשנת 1995.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר שזכור לי מילדותי, זה החיים הטובים שזכיתי לקבל מהקיבוץ וממשפחתי, והאירועים הגדולים בקיבוץ. הכי אהבתי מביניהם וציפיתי כל שנה מחדש ליום העצמאות, שלאחריו תמיד היה את ה"לונה פארק" האגדי, וגם ממש אוהב את חגי המשק וההצגות של הגדולים.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים מהיום אני מקווה שאגיע לשחק כדור מים בחו"ל, ואחר כך אני אחזור לארץ.
מה אני אוהב? מה אני שונא ומהו המוטו שלי בחיים?
התחביב העיקרי שלי הוא לעשות ספורט, בכל ענפי הספורט השונים ולהיות עם החברה בקיבוץ, המוטו האישי שלי זה להיות הכי טוב שאני יכול, בכל דבר (או ספורט) שאני אעשה.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
בחיי לא הייתה דמות אחת שהשפיע עלי, דבר ראשון משפחתי ההורים ואחותי, שבלעדיהם לא הייתי מי שאני היום, ובנוסף אני זוכר את עצמי מילדותי, וגם היום מסתכל תמיד על המבוגרים ממני בתור דוגמה אישית שגם השפיעו על דמותי וחיי.
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני חושב שבקיבוץ שלנו, יש משהו מיוחד שאין בשום מקום אחר, זה שכולם מכירים את כולם ויש אווירה של ביחד, הייתי רוצה שהקיבוץ יחזור להיות כמו פעם.
מה שהיה בילדותי, לפני ההפרטה, לא יודע, פשוט אני זוכר שהיה לי ממש טוב בקיבוץ.
לסיום הייתי רוצה להגיד שאני מודה בכל רגע שמשפחתי התקבלה לחברות בקיבוץ ועל חיי הילדות, כאלו שלא הייתי מקבל בשום מקום אחר.
אלמוג אייזנר
שמי אלמוג אייזנר, הבת של הדס ואמנון, אחות של אלון ואסף, נכדה של גילה ואורי אייזנר, יעל ואלישע פורת. יש לנו שני חתולים, רמי וצלקת (שמות מוזרים שבחר אח שלי), אימא שלי בחרה את השם אלמוג בגלל הקשר של השם לים, אותו היא מאד אוהבת. היום אני בת 18 וכל שנות חיי גרתי בקיבוץ.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי, ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ לא ארצה להפסיד?
זיכרון הילדות הטוב שלי הוא מהימים בגן "דולב" שהיינו צובעים את הידיים והרגליים בגואש ואז היינו הולכים על בריסטולים וממלאים אותם בצבע, עד שלא נשאר לבן – רגעי ילדות תמימים שאני מאד מתגעגעת אליהם. אני לא אפספס את חג המשק בגלל ההצגות הקורעות שמציגים כל שנה, וכל הקיבוץ מגיע ונותן כבוד לבוגרים הצעירים שעבדו על ההצגה, זהו חג שמגבש את כל הקיבוץ.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים אני אהיה או עדיין בצבא כי שובצתי לתפקיד שדורש שירות בקבע, או שאהיה כבר משוחררת די טרייה בטיול שחרור לנאפל.
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהבת את הים ואוהבת לטוס לחו"ל, הייתי 11 פעמים באירופה ומקווה לחצות את האוקיינוס לאמריקה. חוץ מזה אני אוהבת אופנה וממש מכורה לשופינג, אני ממש לא סובלת לקום בבוקר, ממש לא בחורה של בוקר ומומלץ לא להתקרב אלי לפני הקפה של הבוקר, המוטו שלי הוא "אל תדון את חברך לפני שתהיה במקומו", אי אפשר לשפוט בן אדם אם אתה לא מבין או נמצא במצב שלו.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
הדמות שהשפיעה עליי מאד היא אבא שלי, שלימד אותי על בגרות ואחראיות, תמיד עזר לי בכל מה שהייתי צריכה, ודחף אותי קדימה כשהיה לי קשה.
מה אני אוהבת בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהבת את חדר האוכל ואת האורווה בה ביליתי חמש שנות ילדות, אני שמחה שנפתחו מקומות בילוי חדשים בקיבוץ, כמו קפה "כמו פה", "בירצה" וגם הפאב החדש. הייתי שמחה שיחזרו הזיקוקים של יום העצמאות ומפריע לי מאד שכבר אין שכונת נעורים בקיבוץ, שהייתה אחד הדברים הטובים בקיבוץ, נעורים היו לגור עם החברים שלך, נעורים זה עצמאות ובגרות ואחראיות על חיינו, מאד חבל שהקיבוץ ויתר על השכונה.
דורי אחיטוב
אני דורי אחיטוב, הבן של טלי וחזי. אח גדול של גיל. הדרכתי בתנועת הנוער ורובכם בטח מזהים אותי מהעבודה בכולבו…
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הגדול ביותר שלי מהילדות בקיבוץ הוא הבריכה בקיץ שהיינו ילדים.
אירוע שלא הייתי מפספס בשום אופן הוא חג שבועות בקיבוץ, האווירה החגיגית, הצבעונית, החולצות הלבנות ותחושת האביב יוצרים מראה מיוחד מאוד, אין כמו חג בקיבוץ כמובן. בנוסף עגלת הנעורים והריקוד "מים לדוד המלך" של הנעורים מעלים את ההתרגשות למדרגה חדשה.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
אני לא יודע מה אעשה בעוד עשר שנים, ולאחרונה הדבר מתחיל להדאיג אותי, יכול להיות שבקרוב אתחיל לתכנן גם לטווח הרחוק.
מה אני אוהב? מה אני שונא ומהו המוטו שלי בחיים?
אני שונא אבוקדו, דייסות ורוב המאכלים הרכים. אני לא אוהב מראות (מתבזבז המון זמן מולן…) אני אוהב ליהנות עם משפחה וחברים, לשמוע מוסיקה, טיולי טבע והיסטוריה, אוהב צילום ויש לי פינה חמה לאוכל ובעיקר קינוחים, בקיץ חם אני נהנה מבריכה, ים או מעיין. מוטו לחיים: "גישה היא דבר קטן שעושה שינוי גדול" (וינסטון צ'רצ'יל) נתקלתי בציטוט זה במקרה והתחברתי אליו מאוד.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
דמות בדיונית איתה אני מזדהה היא פו הדוב, עיקרי הפילוסופיה שלו הם: רוגע, אופטימיות, הנאה מהדברים הקטנים ועזרה לאחרים. פו מזכיר לי את עצמי ברצון לעזור לאחרים והייתי שמח לשפר את הרוגע והאופטימיות שלי שנהפכים בקלות רבה מדי ללחץ ופסימיות כשיש קשיים. למרות שכבר הבנתי שלכל דבר (!) יש צד טוב, לכן- אם בסוף יהיה טוב או לא, תלוי הרבה בנקודת מבט והרגשה אישית. עדין לא תמיד קל ליישם.
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
הדברים האהובים עליי בקיבוץ הם האווירה הקהילתית, מערכת החינוך העשירה וכמובן הנוף והמרחב הכפרי. מערכת החינוך תומכת ואחראית שמייצרת אין סוף חוויות והתנסויות, חיבורים בין אנשים וכיתות ומצליחה גם לדבר על ערכים, בחירות ואידיאולוגיות – אין לזה שום תחליף. אני שמח מאוד שהקיבוץ מתרחב, המשפחות הצעירות ללא ספק משדרגות את האווירה היומיומית, גם בחגים ואירועים מיוחדים מרגישים שהקהילה התרחבה ונהייתה צעירה יותר. אני רוצה לאחל לקיבוץ שישמור על האווירה המיוחדת של השייכות והאכפתיות של הקהילה כולה. אני מקווה שהנעורים ישמרו על פעילותם ואף יצליחו לשפר את האווירה (שלא הייתה בשיאה בשנים האחרונות) ושתנועת הנוער תתחזק, ותתבסס בקיבוץ כפי שקורה בשנים האחרונות.
יובל נקר
נולדתי ב-14.2.1996
בשעה 18:05 בביה"ח הלל יפה בפאתי חדרה .
תחומי עיסוקיי : היסטוריה מדינית (1948-2015),אקטואליה (מקריאת עיתונים וחדשות ישירות) וציור. את תקופת הגן ביליתי בקיבוץ.
את היסודי למדתי ב"מרכז קשתות" (1.9.2003עד 13.8.2009) אשר החל את דרכו בקיבוץ ברקאי וב- 24.4.2008 עבר לקריית חינוך מנשה (בתחומי המועצה וסביבתה).
זהו ביה"ס לבעלי צרכים מיוחדים ורגשיים הלוקים בלקות ה-PDD.
ביה"ס יסודי מכיתות א' ועד ו'. ואת תקופת חט"ב והתיכון העברתי בדמוקרטי בחדרה (1.9.2009 – 25.6.2015 )
אני איש שיחה מרתק, מעניין ומתעניין. אפשר לבוא אליי בשאלות ופניות כל שהן אשר באות על ידי ביטוי רגשי.
יש לי לקות PDD אשר גורמת לי להרגיש נבדל מאנשים רגילים ותקיפים.
אני אדם מאוד רגיש לדברים מסוימים המפריעים לי להתנהל עפ"י הלו"ז היום-יומי.
אני אדם בעל רוח נעימה וקורנת אשר מושכת אליה אהבה וחיבה מכל הסביבה.
יש לי רצון להסביר את עצמי באהבה ובפתיחות רבת עוצמה כשאפשר לנסות ולהבינה .
בואו בהמוניכם ותתעניינו בי, כי יש בי כח לאהוב ולהשפיע אהבה מכל עבר ועבר וכשיש סיבה אז היא קיימת.
אני מתגורר מגיל חמישה ימים ועד הלום בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
"לאן כשלא אלך ואיך כשלא אעשה אשפיע ואשפיע ,כי יש ויש מה לעשות עם נערים רגישים ואוהבים, ומהם כבר יונבו פירות נפלאים מאוד-מאוד."
"בדרך כלל זוכים לכבוד הגדול ביותר הורים הראויים לכך".
ניתאי דניאל
אני ניתאי בן הזקונים של אלי וערה דניאל, נכד לחווה ופינדה שפע, משפחתי בקיבוץ ענפה ומסובכת, יש אפילו שאומרים שאני קרוב משפחה של משפחת דייג, לך תבין.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי בקיבוץ הוא הימים של חופשת הקיץ בין הבריכה לבית ילדים והריצה בערב בין הממטרות על הדשא של חדר האוכל. אירוע שלא ארצה להפסיד בקיבוץ הוא פורים מבוגרים, עוד לא הייתי, אבל אומרים שזה משהו מיוחד.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
עוד עשר שנים כנראה שאהיה בקיבוץ – מחפש את דרכי בעולם בין לימודים, טיולים ועבודות, מקווה עם כוס קפה ביד וראש נקי…
מה אני אוהב? מה אני שונא ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהב להיות עם חברים – לשתות קפה בפרדס, לטייל בארץ וסתם לשבת ביחד, אני אוהב ארוחות שישי בבית עם המשפחה, אני שונא מרציפן, קומדיות רומנטיות וכשאנשים לא מחזירים שלום בקיבוץ, המוטו שלי הוא: "אין ידיים, אין עוגיות" !!
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
קשה לי להצביע על דמות אחת שהשפיעה עלי במיוחד בחיי, יש הרבה אנשים שהשפיעו עלי וכל אחד מהם השאיר בי משהו אחר – מגננות ומטפלות עד מורים, מדריכים, בני משפחה, חברים ועוד ועוד, בקיצור, תודה לכל אלה שהצליחו להרביץ קצת תורה בילד עקשן.
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהב בקיבוץ את הדברים שנשארו בו את החגים והאירועים המשותפים, את האווירה הפסטורלית והאנשים הנחמדים. הייתי רוצה שהחיים בקיבוץ לא יהפכו לעסק כלכלי בלבד ושיישארו בהם תחושות השיתוף, העזרה והאכפתיות.
תאיר ורדי
אני תאיר ורדי, נולדתי וגדלתי בקיבוץ, אני נכדה של אלינור וראובן אפל, חיימקה ואגי ורדי, בת של אלדד ויונה ורדי, אחות של שרון יוגב וארבל ודודה לעוז ואיתן.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי הוא תקופת הגנים, זו תקופה שלא אשכח ומלווה אותי בחיי היום יום.
אירוע בקיבוץ שלא ארצה לפספס הוא מפגן האש בחנוכה, שזכור לי כבר בתור ילדה קטנה כאירוע גדול ומשמעותי בקיבוץ עם מסורת של הרבה שנים.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים מהיום אני רואה את עצמי אחרי הטיול הגדול בו אראה עולם, ואולי כבר בתוך הלימודים, מקווה שאהיה בעיקר מאושרת.
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהבת לחייך, אני שונאת צנוברים, המוטו שלי בחיים הוא חיה ותן לחיות וגם "כשהזקן שלך הופך ג'ינג'י, תוריד אותו".
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
הדמויות שמשפיעות עלי לאורך כל חיי הם משפחתי, הם תומכים מייעצים ומגבים אותי בכל דבר אשר אני עושה, מהווים לי דוגמא ודואגים לי.
מה אני אוהבת בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהבת בקיבוץ את האווירה, את הירוק שבו, את הפרדס ואת תחושת הבית.
אני לא אוהבת בקיבוץ את הבמפרים והאדניות.
" אל תצפה למצוא חבר לך, אלא במי שמצא בך חבר " (יאנג)
טס שילר
אני טס בת של אלי שילר וליז סקוט, נכדה של עליזה שילר.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי הוא ההתגנבות לפורים איחוד של המבוגרים דרך המנהרה שהיינו קטנים, ולראות איך הם מארגנים את הבית וינה למסיבה, ואחר כך שגדלנו ועלינו לנעורים אנחנו היינו שם בבית וינה והכנו את המסיבה וראיתי את הילדים הקטנים מציצים פנימה לראות מה קורה בפנים בזמן ההכנות.
לא ארצה להפסיד את החג משק, תמיד נהניתי בערב של החג משק ורק חיכיתי לו מאז הצגת הבר מצווה.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים אני רואה את עצמי חיה אפשרו בעולם. לא יודעת מה אעשה יש כל כך הרבה אופציות, הזדמנויות והפתעות. שאין לי תכניות אני פשוט ייקח מה שיבוא
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהבת לצחוק, עצים, ים, לרקוד, פרחים, פסנתר וכל כלי נגינה, חיוכים, זריחות ושקיעות ותותים, וגם את הירח.
אני שונאת זיתים ואגו והמוטו שלי: אל תגידו שהשמיים הם הגבול אם יש צעדים על הירח.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
אין דמות אהובה או משפיעה במיוחד בחיים שלי, בינתיים, אני לומדת מכל מי שאני פוגשת במהלך החיים.
מה אני אוהבת בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהבת בקיבוץ את הנעורים, הדשאים והפרדסים, חוץ מזה, להוריד את כמות הבמפרים, להחזיר את ארוחות הבוקר לחדר אוכל ולהחזיר את שכונת נעורים.
"חובת האדם לעצמו היא בכך, ששומר הוא כבוד האנושות באישיותו הוא" (קאנט)
מיה הרול
היי אני מיה הרול הבת של מיכל וניק הרול, גרה ליד הכולבולית (יצא לי טוב), שנה הבאה מתגייסת לצבא וכרגע נהנית מהחיים.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר של הילדות שלי הוא הגן. הייתי נהנית כל כך בגן גם שאימא שלי עבדה בגן ליד, ותמיד הביאה לי ממתקים אבל בעיקר בגלל שנת הצהריים, ללכת לישון באמצע היום ועוד מכריחים אותך, זה מדהים. אירוע שלא הייתי מפספסת בקיבוץ הוא המפגן אש לדעתי זה ה'פיק' של השנה. הוא מרשים וגדול ולחשוב שחבורה של ילדים בני 18-16 כל שנה עושים את כל זה, בכמה חודשים לפי דעתי זה משהו גדול!
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
אני רואה את עצמי בעוד עשר אחרי טיול ארוך בעולם, נשארת בקיבוץ עם ילד ועוד כמה בדרך. בעל לא הכרחי רק עם יש לו כסף והמון ביסלי בארון…
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
מה אני שאוהבת זה ביסלי, פיצה ולישון.
מה שאני שונאת זה להתעורר, ושקוראים לי לבנה.
המוטו האישי שלי בחיים הוא – אדם זר הוא בסך הכול חבר שעוד לא פגשת.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
הדמות שהשפיעה עלי מאוד בחיי היא סבתא שלי (רבקה רותם) שככול שהיא קטנה יותר כך הלב שלה יותר גדול, היא בן אדם שתמיד היה שם בשבילי, כל הדרך דחפה ודרבנה ועזרה לי להשיג את המטרות שלי בחיים, תמיד הייתה שם מאושרת ומרימה חיוך על השפתיים גם שהכי קשה בעולם.
מה אני אוהבת בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהבת בקיבוץ את הנעורים זה גוף מאוד מרכזי ודומיננטי בקיבוץ ובלי הנעורים המון פעילויות לא היו קורות למשל הלילה לבן שיש בסוף שנה לשכבות הצעירות, ובעיקר מפגן האש שמאוד חשוב בקיבוץ, הרגשתי גאווה שיש לי גוף כזה בקיבוץ, שמצליח לעלות דברים כאלה ולא נכנע עד שיוציא את הכי טוב מכל דבר.
משהו שהייתי מאוד שמחה שישתנה בקיבוץ זה שהארוחות בוקר בחד"א יחזרו אני זוכרת אותי בתור ילדה באה בבוקר אוכלת קישקוש ושותה שוקו בחד"א עם המשפחה או חברים וזה משהו שמאוד חסר עכשיו.
" כלום יש עיקרון שכל אחד חייב לשמרו לתמיד? יש ויש: אל תעשה לאחרים את מה שלא תרצה כי יעשו לך" (קונ-פו-צה)
עדן נבון
קוראים לי עדן נבון, הבן של קרינה ויובל, אח בכור לשלושה אחים: סול, ניקו ותומי.
כל החיים עסקתי בספורט ובשנים האחרונות התמקדתי בכדורעף והגעתי להישגים רבים עם קבוצתי "מעיין שחר".
בשנה הבאה אלך לעשות שנת שירות בכפר הנוער "כנות", שנה מאתגרת וחווייתית של התנדבות עם בני נוער.
אני דור רביעי בגבעת חיים ואני מרגיש מאוד מחובר לקיבוץ ולמסורת הקיבוצית.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר מילדותי בקיבוץ הוא הצגת המחזמר "חד גדיא" עם משפחתי בסדר פסח בקיבוץ. 18 שנים ואני עדיין מחכה לתפקיד "אלוהים" הנחשק.
אירוע קיבוצי שלא הייתי מפספס, הוא כמובן פורים מבוגרים בכיתה י"ב, חוויה מדהימה שלעולם לא אשכח.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים אני מקווה להיות מאושר היכן שאהיה.
מה אני אוהב? מה אני שונא ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהב: לשיר. אני אוהב, אוכל, חברים, משפחה, ספורט, טיולים, ים.
אני אוהב: צדק, עשייה, אכפתיות וחציל עם טחינה.
אני שונא: כשבארסה מפסידה.
אני שונא: אדישות וצביעות.
אני שונא: שנאה.
מוטו לחיים: "תזמון זה עניין של טיימינג".
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
דמויות שהשפיעו עליי רבות ועיצבו באופן מוחלט את האישיות שלי הם: "אסי וגורי".
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהב בקיבוץ את הקהילה ואת החגים המשותפים. אני אוהב את תחושת ה"בית" שהרגשתי בתוך הקיבוץ, ושמח שזכיתי לגדול וללמוד בקיבוץ ולהפוך למי שאני היום.
דבר שהייתי מאוד רוצה שישתנה לטובה בקיבוץ הוא מחיאות הכפיים המועטות ביותר בטקסים שונים על הבמה, מקווה שנצליח להוציא קצת יותר מחיאות כפיים ותשואות בהצגה שלנו…
קצת קיטש: נתראה בשבילים…
שהם סמית
שמי שהם, בת של ענבל ויואל סמית ואחות של שירה.
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון הטוב ביותר של הילדות שלי הוא ללא ספק האומגה.
בחיים לא אפסיד את פורים ושבועות בקיבוץ, קשה לי להחליט.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
אני אהיה פילוסופית.
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהבת את רמת הגולן, אני לא אוהבת אבוקדו והמוטו שלי הוא "יהיה בסדר, זה קורה לטובים ביותר" וגם "עונים בחיוב חושבים בשלילה״.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
אליעד ששוני. רק עליו אפשר לסמוך.
מה אני אוהבת בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
הכי טוב זה הקפה של עזרי והסנדוויצ׳ים של אלה, ומאוד הייתי רוצה שלא יהיו אדניות בכביש, למרות הצבעוניות שלהם, זה לטובה.
"אל תצפה מאחרים, כי יעשו למענך את שתוכל לעשות בעצמך" (אגיוס)
יותם שוורץ
אהלן חברים, אני יותם שוורץ, הבן של עמרי והדס, הנכד של ששון ואיה שוחט, הנין של אליעזר (רדיוס) ואדית רט והלאה והלאה עד אברהם אבינו.
למדתי בביה"ס הנדיב, משגב (כשעוד לא היו 100 ילדים בכתה) ומעיין שחר (כשעוד היו דשאים).
בשנה הבאה אעשה שנת שירות בכפר הנוער "כדורי".
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
אני זוכר את העגלה המשוגעת בחגי משק, ואת ארוחות הבוקר בחד"א שהיו מדהימות, שנים ניסיתי להכין דייסה טעימה כמו של מוישהלה אבל אין על המקור, לא הייתי מפספס את החגים בקיבוץ, חג שבועות, סדר פסח ופורים כמובן (חוץ מפורים מבוגרים).
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
בעוד עשר שנים אני לא יודע מה יהיה, אולי ארכוש את הפועל ת"א, אולי אתחיל ללמוד קולנוע\מוזיקה\עיתונות אולי אהיה מספיק טיפש בשביל להיכנס לפוליטיקה. אולי אכנס ל"מועדון 27" האגדי ואפגש עם ג'ימי, קורט ג'ים וכל החבר'ה, אני עוד לא סגור על זה אבל מה שבטוח זה שיהיה טוב.
מה אני אוהב? מה אני שונא ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהב להיות עם המשפחה והחברים, ללכת לים, לדבר, לראות סרטים לשמוע מוזיקה והמבורגר, אני שונא את ג. יפית ומיסטר בין.
המשפט שלי לחיים הוא: "מה בנאדם צריך חוץ ממשפחה חמה, אישה טובה ובירה קרה."
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
הדמות לחיקוי שלי בחיים היא סבא שלי, ששון שוחט הגדול. ועזית הכלבה הצנחנית.
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני מאוד אוהב את ההווי הקיבוצי ותחושת הביחד, הפרדסים ומפעל הנעורים, מאוד הייתי רוצה שיותר נפרגן אחד לשני ושנתרום יותר לקהילתנו.
נ.ב אם למישהו יש ריהוט שהוא לא צריך, חפשו אותי בשבילים.
חג משק שמח לכולנו.
שירי ארד
אני בת של איילת ושלומי ארד, אחות של לירון וגל, דור רביעי למשפחת הישראלי הענקית, נכדה של עמרם ולאה הישראלי ז"ל ונינה של מקימי הקיבוץ מרים וראובן הישראלי ז"ל .
מהו הזיכרון הטוב ביותר של ילדותי ואיזה אירוע שמתקיים בקיבוץ אני לא ארצה להפסיד?
הזיכרון מהילדות שזכור לי הוא קבלת האופניים מהקבוץ בכיתה א', אני זוכרת בתור ילדה קטנה איך חיכיתי לקבלת האופניים זה היה אירוע כיפי שזכור לי וחבל לי שדורות הצעירים לא חוו אותו.
האירוע הקיבוצי שלא הייתי מפספסת הוא חנוכושר אז בחדר האוכל זוהי הייתה חוויה שזכורה לי מאוד מילדותי, בנוסף, מסיבות פורים וחנוכה איחוד, שעבדנו עליהם חודשים שלמים כדי שנוכל להמשיך את המסורת והגאווה של הנעורים.
מה אהיה או היכן אני רואה עצמי בעוד עשר שנים מהיום?
כרגע קשה לי לתאר איפה אני אהיה בעוד עשר שנים. אני לא יודעת איפה אני אהיה עוד חצי שנה כשאתגייס אז די קשה לי לתאר לאן החיים יובילו אותי אבל אני בטוחה שיהיה לי טוב בכל מה שאבחר.
מה אני אוהבת? מה אני שונאת ומהו המוטו שלי בחיים?
אני אוהבת את הפעילות בנעורים, להיות עם החברים, את הטיולים המשותפים, הצחוקים, החוויות, המסיבות, האירועים שמקימים. אני שונאת לאכול חביתה, ללמוד למבחנים, ושמגבילים את החופש שלי ליהנות מהילדות.
המוטו שלי בחיים הוא תמיד תהיו אופטימים.
איזו דמות או אישיות, היא האהובה או המשפיעה עליי ביותר בחיי?
יש מספר דמויות שאני מעריכה, הדמות שאני מאוד מעריכה היא סבא שלי, עמרם הישראלי. תמיד אסתכל אליו בגאווה ובהערצה, הוא תמיד נמצא בשבילי כשאני צריכה עזרה, הוא מודל לחיקוי בתרומתו לאנשים, בכך שלמרות שהוא כבר מבוגר הוא ממשיך להיות פעיל, תמיד מעוניין ללמוד דברים חדשים, הוא מראה לי את הדרך הנכונה לעשות ותמיד הוא דואג לי וחשוב לו שאני יצליח.
מה אני אוהב בקיבוץ ומה הייתי משנה לטובה בקיבוץ?
אני אוהבת בקיבוץ את האווירה החמה, שבכל מקום שאלך בקיבוץ תמיד יגידו לי שלום או יחייכו אליי ככה סתם, את חגים הקיבוץ שכולם מתאספים ביחד לערב ייחודי ומהנה. כמובן בנוסף לכל אני אוהבת את חברת הנעורים שממשיכה את המסורות שלה כבר 50 שנה, את האווירה שנמצאת בין כל הנערים הקיבוץ, את ההשקעה של הנערים ומערכת החינוך לחברת הנעורים.
הייתי משנה בקיבוץ את כמות הבמפרים והמחסומים שיש בקיבוץ, את המקובעות שנמצאת אצל חלק מהאנשים, הייתי משנה את הגישה שכסף הוא מעל לכל ולפני החוויה הקיבוצית, דוגמא לכך היא למשל ביטול חדרי נעורים.
דלין לביא
The End ניפגש בשבילים
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (16)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (63)
- דבר המערכת (133)
- הנהלה (350)
- הפרטה (142)
- התנדבות (49)
- וידאו (22)
- ותיקים (177)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (10)
- חיילים (24)
- חינוך (224)
- חירום (17)
- חניה (18)
- חקלאות (54)
- חשמל (23)
- טור דיעה (31)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (137)
- כללי (680)
- לזכרם (228)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (97)
- מזון (43)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (87)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (72)
- נדל"ן בקיבוץ (7)
- נוסטלגיה (229)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (116)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (38)
- עסקים (90)
- פוליטיקה (35)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (3)
- צעירים (88)
- קהילה (507)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (149)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (166)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (42)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
מרץ 2024 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- שמעון לוין על באתי למילואים / עמית תירוש
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תקציב 2024 / יוני ארי
- תפוז הזהב / שלמה כהן מעניק ל…
- בגלל המלחמה / שלמה כהן
- צער העולם / איילת אסטליין – כהן
- לתת / שלמה כהן
- זבת חלב ודם / ליאור אסטליין
- סברה ערביינס – עבר ועתיד / יאיר אסטליין
- יש מקום / אור ענבר
- בתו של קצין SS גרמני / גידי שקדי
- חומוס / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / יריב אמיתי מעביר ל…
- אז מה קורה? / ליאור אסטליין
- באתי למילואים / עמית תירוש
- אל תשלח ידך / ליאור אסטליין
- מחניתה לגח"א / שלמה כהן
- לא נח לרגע / ליאור אסטליין
- מבט מהצד השני / אברהם סינדליס
- בתו של קצין SS גרמני / גידי שקדי
- סלט חצילים של אלה / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אבי פרנקל מעביר ל…
- סיכום ופרידה משנת 2023 / ליאורה רופמן
- הגיע הגנרטוררררר / אלכס קראוס
- איך עברה עלינו השנה ? / תניה רטר
- "הביתה" / רועי אסטליין
- קו נירים – אילת / שלמה כהן
- החיים והקיבוץ מלאים הפתעות / גיל דותן
- צח"י והצלת חיים / שלמה כהן
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות