קבוצת פיסטוק המלאה קטן

אני לא רוצה להתבגר
מילים ולחן: מוקי
אני לא רוצה הלוואה שמנה
של עשרים אחוז ריבית לאיזה מאה שנה
תנאים מצוינים למשכנתא נוחה
עם קרן לפנסיה ונקודות יציאה

אני לא רוצה לקבל החלטות
לקחת אחריות להתחשב בנסיבות
לדעת מה אמרו אתמול בחדשות
אנשים קטנים עם בעיות גדולות

אני לא רוצה להתבגר,
להשלים להסתגל.
לקבל את זה ולוותר,
אני לא רוצה להתבגר.

לא רוצה את הבוס על הראש
שתיים מכוניות ילדות שלוש
ועד הבית משמר השכונה
לריב עם השכנים ולטפל בגינה.

לא צריך להחזיק מניות
לקנות חיים זה לא אומר לחיות
ללמוד להתפשר ולעגל פינות
המון מציאות אבל אין חלומות.

אני לא רוצה להתבגר,
להשלים להסתגל.
לקבל את זה ולוותר,
אני לא רוצה להתבגר.
שהכל כבר צפוי וגלוי וידוע
ואין יותר סודות הכל בתוך הריבוע
להיות מכובד מיושב ורגוע
לשלם ת'מיסים לשלם ת'ביטוח

אני לא רוצה לאבד את זה
ולהפוך להיות אחד כזה
לא קונים אותי כל כך מהר
לא קונים אותי כל כך מהר

אני לא רוצה להתבגר…

ברכת יו"ר הקיבוץ / צבי בן נח
לקבוצת פיסטוק הידד!
מקובל לציין בברכות מסוג זה את המעבר מחניכים שברשות מערכת החינוך וההורים למעמד אחר, עצמאי, אחראי, משרת ועוד כל מיני עובדות שכמובן ידועות לכם היטב ולכן מיותר להרחיב עליהם את המילים. אני אף מניח שצוידתם היטב בכלים להתמודד עם האתגרים שנכונו לכם בעתיד הקרוב והרחוק, להסתכל למציאות בעיניים, לבחור בנכון לכם ולהתקדם עם האמת של כל אחת ואחד מכם באומץ, בנחישות והזהירות הנדרשת כדי לממש את מירב החלומות שאופק הדמיון של כל אחד ואחת מכם משרטט.
כל שאנחנו, קיבוץ גבעת חיים איחוד יכול להבטיח הוא שנעשה את כל אשר לאל ידנו כדי לשמור את הקיבוץ כבית אליו ראוי, רצוי וכדאי לחזור, בעת שתקבלו החלטה היכן להקים את בית הקבע שלכם.
בינתיים, דרך ארוכה עוד לפניכם בה נבקשכם לשמור על עצמכם, למצות את תקופת השירות בתחושת משמעות אמיתית, לטייל בעולם מעמדת סקרנות, פגישה בחדש, הבנת הלא מוכר ופיתוח תובנות חדשות להמשך החיים. להתקדם בלימודים, מקצוע, משפחה וכל שתבחרו להגשים בעתיד.
צאו לשלום וחזרו בשלום, כל אחד ואחת בזמנו המתאים. אנו כאן בשבילכם.
באהבה,
צביקה בן נח – יו"ר הקיבוץ

ברכת מערכת החינוך / לביאה בן אור
"רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע" מרק טווין
יש שלל אמרות כאלה, לטעמי הייתי בונה את המשפט הזה ככה:
"תרקדו, תשירו, זה לא משנה אם רואים או שומעים… העיקר תרקדו ותשירו בקול רם בתנועות גדולות וקטנות עם הקצב וליד הקצב… העיקר תרקדו ותשירו. בלי להתרגש ממה שאומרים – "איזה יופי" או "לא משהו.."
כשאומרים: "אף אחד לא מסתכל". המבט של זה שמסתכל – מה תפקידו?
האם תנהלו את חייכם לפי המבט של זה שמסתכל?
ובכלל לפי מה לנהל את החיים? שאלה מעניינת ומרתקת.
חשוב להתעניין בשאלה הזו. החיים כל כך מפתיעים, כל כך מורכבים, חשוב להתעניין בחוט שמנהל את האירוע הזה שנקרא: "החיים שלי".
מעניין לראות איזה ערכים חשובים לי. אני מקווה שערכי היושר, הנתינה והנאמנות מאירים את השאלה הזו.
מעניין לראות האם קיים בכם להט להוציא את עצמכם לאור. והכוונה – האם פועמת בכם השאיפה למצות את היכולות שלכם?
מעניין לדעת, האם אתם מודעים לחוזקות שלכם ונשענים עליהן. אני מקווה שכן. השענות זו – היא מפתח חשוב ביותר.
מעניין לדעת, האם אם אתם יודעים במי ניתן להיעזר ואיך מחפשים ומקבלים סיוע. אני מקווה שתזכרו שהבית הזה כאן יודע לתת יד תמיד.
והכי חשוב תרקדו ותשירו, זה ממש לא משנה אם רואים או לא…
ולסיום, על המבט שלכם שרואה אתכם רוקדים ושרים – תשתדלו שיהא זה מבט אוהב מעודד מרגיע, כי זה המבט החשוב ביותר.
תשקיעו בו – תלמדו אותו לראות את כל הכוס: את החלק החסר ואת החלק המלא – תלמדו את המבט לגשת אל החלק המלא… (זה מה שלימדנו אתכם).
ולסיום סיום – היו ברוכים, תמצאו טעם ועניין בכל עשייה שלכם, תהנו מהחיים ותשמרו על החיים.
אנחנו כבר מתגעגעים אליכם,
לביאה, בשם מערכת החינוך

קבוצת פיסטוק היקרה/ ברכה מהמדריכים

י"בניקים אהובים שלנו, שכבת פיסטוק,

לסכם את השנה שהייתה, זו אינה משימה פשוטה.
כשנכנסנו להדריך בנעורים, נתקלנו בשכבת י"ב גדולה ומגובשת, כולם חברים.
ידענו שהנעורים יובלו למקומות טובים.
גם כשבדרך היו קצת קשיים, ידעתם לצלוח אתגרים גדולים.
יצא לנו להתחבר אל כל אחד מכם גם בארבע עיניים, והתאהבנו בכם כפליים!
גילינו כמה, כל אחד בדרכו, אתם מעניינים וכישרוניים,
וכן, כל אחד מכם בחר בדרך חדשה ומרתקת להמשך החיים.
מאחלים לכם שתצליחו לכבוש יעדים חדשים, שלעשייה תקומו בבוקר נרגשים ובעיקר שתעזו חלומות להגשים!
אוהבים, כבר מתגעגעים ומאוד מעריכים,
יעל, שרון ויונתן – המדריכים.

לכל דבר נפלא יש סוף. והתחלה חדשה / ערן נבון בשם ההורים

1984 הסעות לפחות. מיליון ואחד סנדוויצ'ים מפנקים השכם בבוקר, מאתיים אלף ימים של בית ספר יסודי וחטיבה ותיכון. ושיחות הורים, מפגשי כתה, בקיצור, מה לא.
וזה מילא. זה קל. אז הלך עוד יום עבודה. התרגלנו. אבל מישהו פה השתגע? כל הדבר הנפלא הזה באמת נגמר? ככה, ביום אחד? בלי הכנה מוקדמת? בלי ליווי הורי מסודר?
באמת לא נסיע יותר לשיעורי נהיגה? ולא נחכה בגשם השוטף באיזו תחנת אוטובוס עלומה אחרי עוד כנס של שנת שירות? ומה לעזאזל נסגר עם החדרים בחיילים? ועשרות האפטרים לאורך השנים, הנשפים, השמלות והלק ג'ל, האיפור בפנים, וידיים, ברגליים, בגבות, והשיער, והמחליק, אצל מי המחליק? ופורים איחוד, חנוכה איחוד, שמירה בשער, פטרול, מי נכנס, מי יצא, מי שתה, מי הזמין את השיכור ההוא? ויותר אין וודקה בנעורים! נראה לכם? חחחח.
בקיצור, מה נעשה בלי כל הטוב הזה? איך נמלא את חיינו? מי ידאג לנו מעתה והלאה? או-מה יהיה בסופנו.
אז זהו שלכל דבר נפלא יש סוף והתחלה חדשה. אל לנו להלין או לדאוג. יש שנת שירות ויש צבא, יהיו חדרים בחיילים, יש כביסות וקניות, יש נהג מלווה יום, נהג מלווה לילה, יש הופעה באמפי באשקלון ופאב אירי או סקוטי השד יודע איפה אבל זה זניח. העיקר שיש ומכל טוב, ואיזה כיף לנו שבכלל יש לנו את השפע הזה.
וזה באמת כיף. והכי גאווה בעולם להיות ההורים שלכם וכמה זכינו לגדל אתכם, לראות איך אתם גדלים וצומחים, שמחים ועצובים, כועסים, מתלבטים ובעיקר מתבגרים. ללוות אתכם ברגעים הכי משמעותיים של חייכם ולהיות תמיד אתכם, לצדכם, באהבה אינסופית.
ויש לנו התחייבות. זה לעולם לא ייפסק. ואם חשבתם שעכשיו תעזבו את הבית, תפרשו כנפיים ותגידו שלום ממרחקים, תשכחו מזה.
אנחנו כאן ואתכם בכל רגע, בכל פינה, בכל צומת. כי גם אם לכל דבר נפלא יש סוף, תמיד מגיעה התחלה חדשה.
ועוד בקשה קטנה: לעולם אל תפסיקו להיעזר ולהשתמש בנו. להיות איתנו. בואו הביתה. בואו כמה שיותר. לחיבוק חם, לאהבה גדולה, בואו סתם. בלי הסעות, בלי נשפים, בלי סיבה.

 

אופיר נבון

אופיר נבון

של מי אני? הבת של ערן ותמר נבון, אחות של אלה ועידן, ונכדה של עוזי ודורון נבון.
בשנה הבאה: אני אעשה שנת שירות בכנפיים של קרמבו – תנועת נוער לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים.אופיר נבון (2)מה אני אוהבת בקיבוץ? אני אוהבת את הביחד שיש בקיבוץ, שתמיד אומרים שלום אחד לשני, את החגים המשותפים והארוחות בוקר בחד"א.
אירוע אהוב בקיבוץ: האירוע האהוב עלי הוא חג שבועות. זה חג קיבוצי מאוד שתמיד חיכיתי לו בתור ילדה קטנה, להשתתף בתהלוכה ובריקודים.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? פורים איחוד – אנחנו עובדים על זה חודשיים, מקשטים את בית וינה ובאים מחופשים למסיבה. זאת תקופה מאוד כיפית ומגבשת בנעורים.
חוויה טראומתית מהנעורים: תחרות הבאדי, כל שנה בקייטנה אנחנו עושים תחרות אכילת מעדני באדי, כשהשתתפתי הגעתי לעשרה מעדנים, זאת הייתה חוויה מצחיקה מאוד אבל גם טראומתית.
בעוד 10 שנים: מקווה לעבוד וללמוד משהו שאני אוהב ויעניין אותי, להקים משפחה ולגור בקיבוץ.

אינקה לוי

אינקה לוי

של מי אני? צורית לוי מהחינוך.
בשנה הבאה: אסיים עם הרישיון ליאכטה.
אני הכי אוהבת בקיבוץ: את האווירה והאופי הקיבוצי.
אירוע אהוב בקיבוץ: חג המשק.אינקה לויסימן היכר: שיזוף שורש מהים.
בעוד 10 שנים: אפקד על ספינה.
טראומה מהנעורים: בקייטנה 2017 אני ואמיתי המדריך רבנו על טחינה, ובגלל זה חזרתי הביתה באוטובוסים שעה לפני שכולם חזרו ביחד.

 

בר מצווה

שנת בר מצווה

ארוחת שישי

ארוחת שישי

 

אלה זיידמן

אלה זיידמן
של מי אני? קודם כל של עצמי, אבל אז של ענת אופיר ואמיל זיידמן, אחות גדולה לשאול ועופרי, נכדה של תמנע ושמעון אופיר.
בשנה הבאה: אהיה במכינת בינה שבתל אביב.

אלה זיידמן ילדותאירוע אהוב בקיבוץ: חג שבועות, במיוחד הרכבת של התינוקות (ז״ל)
מוטו: ילדה קצרה עם פתיל קצר.
חוויה טראומתית מהנעורים: כל פעם כשפותחים שם את המקרר.

בעוד 10 שנים: מרכזת את תנועת ההמשך של נשים עושות שלום.

גאיה נקר

 

 

גאיה נקר

של מי אני: מירב ודודו נקר, אחות של יובל, נכדה של מנחם ז"ל ודבורה עמלי.
בשנה הבאה: אהיה בשנת שירות בכפר הנוער החקלאי מקווה ישראל.גאיה נקר ילדותחנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? ללא ספק פורים איחוד. שילוב של עבודת צוות, השקעה רבה, ובגדים מלוכלכים בגואש עושים אווירת מסיבה מדהימה.
אירוע אהוב בקיבוץ: אירועי חנוכה – חנוכושר, חנוכה איחוד, מפגן אש, וכמובן מסיבת חנוכה של כל הקיבוץ בבית וינה. מחכה כל שנה להפעלת "אור עולה בבוקר" עם לאהל'ה.
חוויה טראומטית מהנעורים: באחד מטיולי פסח טיילנו במדבר, ובאמצע שום מקום ראינו מכונית, שוכנת בין שתי גבעות. בהתחלה חשבנו שהיא הידרדרה מקצה הגבעה אבל לא היו לה שריטות או חבלות, והיא גם הייתה מאוד קלה. הבנו שכנראה דרוזים מהאזור גנבו אותה והחביאו אותה שם, ורצינו לבדוק אם ברכב יש פרטים מזהים של הנהג. בהחלטה טיפשית של רגע שברנו חלון והתחלנו לחפש מסמכים מזהים, לא עברו כמה דקות ורכב עם שני בחורים הגיע למקום וקלט שהתעסקנו עם המכונית הגנובה. הם עברו לידינו, ובמשך כמה שניות נסעו מאוד מאוד לאט, ובסוף נתנו גז ונעלמו. הלב של כולנו ירד לתחתונים. אספנו את כל הציוד שלנו וברחנו מהמקום.

גיא זהר

גיא זהר

של מי אני? מאיה וארז זהר, נינה של גילה אגמון.
בשנה הבאה: אני אעשה שנת שירות בכפר הנוער רמת הדסה שבקריית טבעון.
מה אני אוהבת בקיבוץ? אני אוהבת את זה שאפשר ללכת עם כפכפים וחולצה גזורה ולהרגיש בשיא הסטייל.
סימן היכר: גמישות יתר בידיים.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חד משמעית פורים, תפאורה יותר מושקעת ומקום יותר מרווח.גיא ילדות
בעוד 10 שנים: אהיה אחרי הטיול הגדול, לומדת פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית.
חוויה טראומטית מהנעורים: רפסודיה 2017, שלושת הימים הכי חמים בשנה שמסתכמים באכילה של קופסאות שימורים בלבד.

 

גל אייזנר

גל אייזנר

של מי אני? אלה וארז אייזנר, אחות של רועי, נכדה של גילה ואורי אייזנר ז"ל.
בשנה הבאה: אהיה בשנת שירות בכפר הנוער נווה הדסה.
מה אני אוהבת בקיבוץ? את האווירה הקיבוצית שלנו, את הנוף היפה שלנו, את החגים בקיבוץ וכמובן, את הבולונז של שישי.גל אייזנר ילדות
אירוע אהוב בקיבוץ: חג שבועות.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה: פורים איחוד כי הוא יותר מושקע. כל הנעורים עובדים ביחד על המסיבה (עבודה של שלושה חודשים בערך) וזה כיף מאוד, יש מוזיקה, צחוקים, אוכל ואווירה טובה.
בעוד 10 שנים: נשואה עם ילד או שני ילדים. גרה במושב או קיבוץ.

 

גל הייט

גל הייט

של מי אני? חן ויואב הייט, אח גדול של נגה ואלעד, נכד של נירה ויוני פרינץ.
שנה הבאה: שנת שירות בקיבוץ כישורית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים.
אירוע אוהב בקיבוץ: מפגן אש! אני מאוד אוהב אש… אך מצד שני גם מתנדב במכבי אש.
סימן היכר: עובד ברוב העבודות בקיבוץ ובדרך כלל נוהג לשמוח.

גל הייט ילדות
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חנוכה בגלל התחפושות😉
חוויה טראומתית מהנעורים: הקאה של אחרי 24 מעדני באדי.
בעוד 10 שנים: אולי שף, אולי נגן, אולי כבאי, אולי קומיקאי, או אולי בכלל חקלאי, מה שבטוח זה שאולי.

 

זאן

זאן סקוט שילר

של מי אני? אלי שילר וליז סקוט, אחות של טס, ונכדה של חיים ז"ל ועליזה שילר.
בשנה הבאה: אעשה שירות לאומי.
סימן היכר: נמוכה.זאן סקוט שילר ילדותמוטו: ישנה.
בעוד 10 שנים: עדיין גרה בקיבוץ.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חנוכה איחוד, כי תמיד אפשר לשבת ולשתות תה עם לביאה.
אירוע אהוב בקיבוץ: ערב יום העצמאות, אבל בלי זיקוקים! (זה מפחיד את החיות).
טראומה מהנעורים: הפויקה בקייטנה 2016, תערובת לא מוסברת של פויקה טבעוני ללא גלוטן.

נדב ד

נדב דוד

של מי אני? עופר ושרה דוד, אח אמצעי לטל ועדי.
בשנה הבאה: אצא לשנת שירות בכפר כישורית.
מה אני אוהב בקיבוץ? אני אוהב בקיבוץ את השקט, את הפרדסים ואת החברים שלי.נדב ד ילדותמוטו: עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה.
סימן היכר: מתרוצץ בקיבוץ עם האופניים והכלבה מוריס.
אירוע אהוב: מפגן אש.
בעוד 10 שנים: מטפס על הרים בכל העולם.

 

עפרון

נדב עפרון

של מי אני? היידי ורם עפרון, אח אמצעי של יותם ורות, נין של ליובה שיפמן.
בשנה הבאה: אני הולך לעשות שנת שירות בפנימייה אחוזת ילדים.
מה אני אוהב בקיבוץ? אני אוהב את הדשאים בקיבוץ… את קבלת האחר בקיבוץ… ואת השדות המטורפים שלנו.

עפרון ילדותבעוד עשר שנים: יהיה לי בית קפה על החוף בקוסטה ריקה (יהיה אפשרות לרשום על התקציב, תבואו).
מוטו: מה אני לא נורמלי להיות נורמלי?!
חוויה טראומתית מהנעורים: שברתי מראה של מכונית כשנסעתי עם בזנטים על הקלאב קאר של החינוך.
אירוע אהוב בקיבוץ: תהלוכת הטרקטורים בשבועות (טרקטור זה אחד הריגושים הגדולים בחיים).

 

נועם

נועם שוורצר

של מי אני? הבן של אלי וענת שוורצר, חלק ממשפחת גשן/הישראלי.
בשנה הבאה: אהיה חייל בצה"ל.
מה אני אוהב בקיבוץ? את הנופים והשדות מסביב.
אירוע אהוב בקיבוץ: מפגן האש בחנוכה.נועם ילדות1חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה: לגמרי פורים, הרבה יותר גדול, הרבה יותר מושקע, והרבה יותר קרוב ליום ההולדת שלי.
חוויה טראומתית מהנעורים: ההשבעה, לא עשו לנו כלום…
בעוד 10 שנים: אין לי מושג, מקווה שאהיה מאושר.

נטע

נטע ארזי

של מי אני? אורית וניר ארזי, אחות קטנה למורן, סיון, וליאור, נכדה של אליעזר ז"ל ומרים ארזי.
בשנה הבאה: אני אעשה שנת שירות בבית השנטי.
חנוכה איחוד או פורים איחוד למה? פורים מבוגרים, כי הכניסו אותי.
אירוע שאני אוהב בקיבוץ: שבועות.נטע ארזי ילדות1
מה אני הכי אוהבת בקיבוץ? אני הכי אוהבת בקיבוץ את ארוחות הערב בחדר אוכל.
סימן היכר: תלתלים.
חוויה טראומתית מהנעורים: השבעה חלבית.

 

ספיר

ספיר בן חיים

של מי אני? טובה ונבט בן חיים, אחות של אורון תום ורונה.
בשנה הבאה: אעשה שנת שירות בתנועת ״החלוץ״ בקומונה שבקריית ים.
מה אני אוהבת בקיבוץ? את הנופים הירוקים, את ההרגשה להסתובב סתם בשישי ולהרגיש הכי בבית שיש, את הנעורים ואת הביחד עם כל החבר׳ה. וכמובן איך אפשר בלי הארוחות בוקר של שישי בחדרוכל!
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? שניהם חוויות עוצמתיות לטוב ולרע… מגבשות ומלמדות מאוד. אבל בעיני, מפגן האש לוקח כל אירוע נעורים אחר- גם בגיוסים וגם במפגן עצמו כשפתאום מראים לכל הקיבוץ את התהליך שעברנו ואת התוצר הסופי. לכן חנוכה מנצח את פורים.ספיר בן חיים ילדותמוטו: עם קצת תושייה אתם תצליחו.
סימן היכר: אחראית פרויקטים.
חוויה טראומטית מהנעורים: מתוך הרבה חוויות כאלו, אחת מהן היא שבכיתה י׳ במפגן אש הראשון שלי הדלקתי את הP.T.O (לא יודעת למה נתנו לי לעשות את זה לבד אז). חיכיתי להוראה מתי להתחיל להדליק וכשהדלקתי מסתבר שהיו שתי בנות שלא סיימו להדליק את הכתובת שלהן… זה יכול היה להיגמר אחרת.

עמית

עמית אלדד

של מי אני? נכדה של אילנה ודב צביון, בתם של מתי ורותי אלדד, אחות אמצעית לאופיר ולירון.
בשנה הבאה: בשנה הבאה אצא לשנת מכינה במכינת הנגב, שבמדרשת שדה בוקר.עמית ילדותמה אני אוהב בקיבוץ? את הקרבה למשפחתי המורחבת – דודיי וסביי, שגם הם גרים כאן. את הקרבה והחום שבין כל האנשים המדהימים שגרים כאן.
אירוע אהוב בקיבוץ? חנוכה בבית וינה, אני כל השנה מחכה להרקדה של לאהל'ה.
מוטו: אל תסתכל על מישהו מלמעלה אלא אם כן אתה עוזר לו לקום.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חנוכה איחוד חד משמעית.
חוויה טראומתית מהנעורים: במפגן אש הראשון שלי כשהייתי בכיתה י' הדלקתי כתובת אש מרכזית ופספסתי אות חשובה, ובכך הרסתי את הפואנטה של הכתובת.

מסע לפולין פיסוטקים

המסע לפולין

תמונה נשף פיסטוק

נשף

 

 

רוני

רוני אלקיס

של מי אני? תמר שמיר ואבי אלקיס, אחות של שירה, נכדה של רביבה ואברמל'ה שמיר.
בשנה הבאה: אהיה חיילת בצה"ל.
מה אני אוהבת בקיבוץ: את הקהילתיות.רוני אלקיס ילדות
האירוע האהוב עליי בקיבוץ: חג השבועות.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? פורים, וספציפית פורים מבוגרים כי הצלחתי להיכנס.
טראומה מהנעורים: טיול פסח 2018. לא יודעת אם זאת העייפות או השעה המאוחרת בלילה, אבל הייתי בטוחה שהתן שהסתכל עליי מהשיחים עמד לטרוף אותי חיה.
בעוד 10 שנים: אני אגור באירופה.

רועי

רועי פולק

של מי אני? ארי ושושי פולק, אח צעיר לעופרי ויעל.
שנה הבאה: אהיה במכינה הקדם-צבאית "אדרת" שבעיינות.
מה אני אוהב בקיבוץ? אני אוהב את השקט.
אירוע אהוב בקיבוץ: הצגות חג המשק.רועי ילדות
מוטו: טוב לישון בעד ארצנו.
סימן היכר: קשה לפספס אותי.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חנוכה איחוד כי לא שומעים רעש בבית.

 

שירה נ

שירה נואמה

של מי אני? אני שירה נואמה, הבת של מור וציון, אחות של יותם, אלה ורות והנכדה של יענקלה ז"ל ותמי הורוויץ.
בשנה הבאה: אני עושה שנת שירות בכפר הנוער החינוכי-טיפולי מנוף שנמצא בעכו.

שירה נואמה

מה אני אוהבת בקיבוץ? אני אוהבת את המרחבים, המשפחתיות, את זה שכולם מכירים את כולם ואומרים שלום אחד לשני, את מערכת החינוך והנעורים, את ארוחות הצהריים המשותפות ואירועי התרבות. בקיצור, לא הייתי עוברת לגור בשום מקום אחר…
אירוע אהוב בקיבוץ: יום העצמאות, שמתחיל כבר אחה"צ ונמשך עד הלילה. יש אווירה טובה בקיבוץ, כולם שמחים, חגיגיים, לוקחים הפסקה מהיום יום, נהנים ורוקדים ביחד כל הגילאים.
מוטו: מי שלא עושה לא טועה (משפט של סבא יענקל'ה).
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה? חנוכה איחוד יוצא אחרי מפגן האש, עליו הנעורים עובדים כמה פעמים בשבוע במשך חודשיים. זו תקופה מטורפת מכל הבחינות, גם מהנה ומגבשת וגם אינטנסיבית. המסיבה סוגרת את כל התקופה הזו בצורה הכי טובה שיש לדעתי…
בעוד 10 שנים: כנראה שאעסוק בחינוך, אולי מחנכת בביה"ס, אולי אחליף את לביאה בחינוך (שהיא דמות שאני מעריצה) או עובדת סוציאלית… יש כמה אופציות אבל מה שבטוח שזה יהיה עם ילדים.

 

שירה ס

שירה סמית

של מי אני: ענבל ויואל סמית, אחות של שהם, נכדה של משה ודבורה חילי.
בשנה הבאה: אהיה חיילת בצה"ל.
חנוכה איחוד או פורים איחוד ולמה: פורים איחוד, כי המסיבה הזאת הרבה יותר מושקעת.שירה סמית ילדותמה אני אוהבת בקיבוץ: את הנופים והמרחבים הפתוחים.
מוטו: מי צריך מים כשאני עשויה מ70% קולה.
סימן היכר: שירה במלרע.
אירוע אהוב בקיבוץ: יום העצמאות.
חוויה טראומטית מהנעורים: רפסודיה 2017. מה שהיה ברפסודיה נשאר ברפסודיה.
בעוד 10 שנים: חוזרת לבית ספר להשלים בגרויות.

תמיר

תמיר נתיב

של מי אני? נינה ובארי נתיב, אח גדול לאלון, נכד של אסתר ז"ל ומשה נתיב. גר בהולנד ומגיע לקיבוץ בקיץ וגם בחורף.
בשנה הבאה: מסיים לימודים בהולנד. בקיץ מתכנן לבוא לארץ ואז נראה מה עושים.

דברים שאני אוהב בקיבוץ וחסרים לי בהולנד: הקיבוץ מרגיש לי תמיד כמו בבית. כולם מכירים את כולם (כמעט) ואפשר לכל מקום להגיע ברגל. יש נעורים, יש פעילויות, ויש חגים שכולם עושים ביחד.
אירוע אהוב: קיץ בקיבוץ!
מוטו: תחשוב כמו פרוטון. תמיד חיובי.
חוויה טראומטית מהנעורים: תחרות אכילת באדי בקייטנת חוף דור. מראות קשים…
בעוד עשר שנים: בדיוק הלכתי את שביל ישראל, סיימתי לימודי פיתוח בינלאומי ואני כנראה מחפש עבודה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

42495896