* פברואר 1950  Crem Ridge, New Jersy, מתוך הספר "מסיפורי סבתא"

למַאיצ'יק ולילדי כפר סאלד, מתנת אביב

מחר, וגם אתמול וכל השבוע האחרון, ואולי זה כבר שבועיים, שמדי יום ביומו עורכים הילדים, קבוצה קבוצה בפינתה, ילד ילד בסביבתו, ביקורים. את השקדיות ועצי הרימון מבקרים הם, השזיפים ועצי התפוח.

פרח רקפת מאחורי המזכירות צילם יגאל מוהר 2015

פרח רקפת מאחורי המזכירות צילם יגאל מוהר 2015

ובכל יום אפתעה להם. ניצן, ועוד אחד. ועלה שהחל מלבלב. הם אמנם יודעים כי ט"ו בשבט קרוב, ראשית האביב היא לנו וחגם של האילנות, ובכל זאת, תמיד ומחדש אפתעה היא זו. הן עדיין כל כך חורף מסביב, רוחות וגשמים. איך זה העיזו חמודים קטנים אלה להציץ לאווירו של עולם? ובאמת נאחזים הם בו, בענף, בכל כוח, כאומרים: "אל נא תשמיטנו, אנא. אמצנו אליך בחזקה. את האביב מביאים אנו אליך"

ואחד, ניצנון אחד, אפילו להיפתח העז. וענפו – זה שאתמול עוד עירום היה – כה גאה על העטרת המקשטת את קצהו. לבנה-ורדרדת עדינה.

ומסביב, על ידם שם בשדה, מי הם אלה – מוורידים, מצהיבים, מאדימים? ומתחת לסלע – מסגילים?

ומחר. מחר ייצאו אותם ילדים, קבוצה קבוצה בפינתה, ילד ילד בסביבתו, לנטוע. בשורה, בשירה, כל אחד ושתילו בידו. אלה אל  ההר יעלו, ההר  למורדותיו ייִשובם ישכון – עצים יוסיפו ליער הצעיר, להרחיבו כמדי שנה בשנה. והורים וחברים ואף הם נטיעות בידיהם- ילווּם. ואלה – שדרה חדשה. ברחוב שמרצפותיו בטון, שדרה יטעו, קצת ירק וצל יתנו לו אל בין הקירות, החומות, שמשני צידיו.

Smart Touch TIFF File

סימה וחנן נוטעים

 

————

ואני?

כאשר אתעורר מחר, גשם יהיה וקר. והעצים עירומים יהיו. עירומים לגמרי. עליהם לא ינסו כלל ללבלב, ניצנים לבנבנים לא יעיזו אפילו להציץ אל החורף, ציפורים לא תצייצנה – וכי למי? וכלניות, נרקיסים, רקפות – אלה בוודאי לא יפריעו  שלוותו הירוקה של השדה.

ואנו פה, בחווַת ההכשרה, לא נצא לנטוע, לשתול – הן לא נכה שורשים על אדמת נכר. רק ספר נספר על יום זה בארץ. ושירים שלנו נשיר, ואגדה נקרא, ופירות, פירות יבשים מאלה הגדלים בארץ נאכל…

ונרדמתי עצובה במקצת.

רגע אחד עוד ראיתי כל אלה. שדה ירוק ופרחיו, עץ מנץ, ילדים מטפסים במעלה ההר… ודי.

ומי העירני משנתי בבוקר? הרוצים אתם לנחש? לא תצליחו. בטוחני שלא. קרן שמש הייתה זו. קרן שמש מבעד לחלון. האומנם? גם אני לא האמנתי. שפשפתי עיניי, פקחתין לרוַחה – כן! השמש – קרן שלחה לעוררני. ואל החלון רצתי, הייאמן? "—ושמש פז זורחת"…

מסיפורי סבתא סימה שרי, איירה חגית מירון

איירה חגית מירון

ניתן עדיין לרכוש בארכיון את הספר של סימה
 

One Response to ערב ט"ו בשבט 1950 / סימה שרי

  1. סימה המפליאה, סימה המופלאה.
    זה משגדל פה, בין השיטין.
    בגבעה, גבעת החיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

42495896