נושא המוות והקבורה הוא נושא אישי, אינטימי ורגיש ביותר ויחד עם זאת, אילוצים חיצוניים, פיזיים ודמוגרפיים משפיעים על קבלת החלטות בעניין, כאן ובכל מקום, כך שמצוקת מקומות הקבורה הצפויה בגח"א, כמו בכל המדינה, היא סוגיה טעונה ובעייתית ביותר. (עיין פודקאסט "מצופפים שורות" במסגרת "חיות-כיס" פרק 271 עם שאול אמסטרדמסקי).
בדברי ההסבר שפורסמו בכתב למתעניינים, נאמר בין השאר – "בית הקברות של קיבוצנו הינו מקום בעל חשיבות מיוחדת במרקם החיים הקהילתי. המקום מטופח ונאה, מוחזק בתשומת לב ואהבה, צנוע בסגנונו ובצורתו החיצונית ומבטא יחס של כבוד לזכרם של ההולכים לעולמם. כתוצאה משינויים הנובעים מהמציאות הסובבת אותנו, כמו גם משינויים (מבורכים) בגודל ובהרכב האוכלוסייה המקומית – עלה הצורך לבחון מחדש את נהלי בית הקברות ולהגיע להסכמות ולכללים שינחו את דרכה של הקהילה בשנים הבאות".
לאור זאת, לאחר התכנסות ודיונים של צוות שמינתה הנהלת הקהילה להצעת נוהל קבורה חדש אצלנו, הוזמנו החברים בחודש מרץ השנה להשתתף בדיון פתוח בנושא ובהצעת הנוהל להתמודדות עם מצוקת הקבורה בקיבוץ. בצוות נכללו מוטי זעירא (רכז הצוות) מור נואמה ואיריס קריאו (צוות אבלות) יוני ארי (מנהל הקהילה) חזי אחיטוב ואריק סיוון (צוות בית הקברות). עם פרסום הנוהל החדש שאושר בכל מוסדות הקיבוץ, פניתי למוטי וביקשתי שישתף את הציבור ברקע לשינוי הנוהל.
"אספנו וריכזנו נתונים פנימיים וחיצוניים. יצאנו לסיורי שטח בבתי הקברות של קיבוצים באזור, למדנו את המצב מבחינת מוסדות המדינה, מגבלות התכנון ומגמות עתידיות של משרד הפנים", מספר מוטי. "ולאור זאת גיבשנו את הצעתנו לנהלים מעודכנים המתאימים, להערכתנו, למציאות החדשה המחכה לנו בעתיד הנראה לעין.
נושא בית העלמין מעסיק חלק מהציבור באופן מתמשך. שאלות כמו: את מי קוברים? איך קוברים? את מי לא ניתן לקבור? ולמה? מה הצביון של בית העלמין?
ברקע הייתה החלטת עבר שכל בן קיבוץ או קרוב מדרגה ראשונה (אחות, אח, הורה) יכולים להיקבר כאן, גם אם לא חיו פה. זו הייתה הנורמה ולרבים מהעוזבים זה היה מובן מאליו וחשוב למשפחות רבות. לעתים היו חריגות, אך הן היו מועטות.
הייתה תכנית-אב ישנה לבית-העלמין וממנה ניתן היה להסיק, בהערכה גסה, כי במגבלות המקום והמשך הנוהל, ניתן יהיה לקבור כאן רק עוד כ-15 שנים (אחר כך יאלצו לקבור לבית-עלמין אזורי בסמוך לקיבוץ בחן. ש.כ.).
כעת, כשהקיבוץ נמצא בפיקוח צמוד יותר של רמ"י והמועצה, לא ניתן להרחיב את גבולות בית-העלמין ששטחו כשמונה דונמים. בתכנית-אב הנוכחית יש חלק המיועד לטובת בית-העלמין ואין כל אפשרות להגדילו".
כפי שנאמר, יש בעיה כללית של הקבורה בישראל. "המתים תופסים בהדרגה יותר מקום מהחיים ולכן עולים רעיונות של קבורה בזוגות, קבורה בקומות ופתרונות יצירתיים אחרים לכך.
הדבר הראשון שעשינו היה לבדוק נתונים: כמה עתודות קרקע עומדות לרשותנו? מה אומר הסקר הדמוגרפי שנעשה לאחרונה לגבי מספר נפטרים בשנים הבאות? מבדיקת כל הנתונים עלה בבירור כי עלינו לקבל החלטות לא פשוטות ומהר ככל האפשר.
הלכנו מהקל-אל-הכבד: כבר בעדכון נהלי הקבורה משנת 2015 ו-2019 נפתחה האפשרות לקבורה של בני זוג בקבר כפול. הצענו להפוך את האפשרות מבחירה – לנוהל מחייב. הדבר השני היה הקטנת הרווחים בין הקברים, בהתאם לנוהל המקובל בארץ, כדי למקסם את הקרקע העומדת לרשותנו. יש בתי קברות שמיקום הקברים נקבע ונחפר מראש והם מכוסים ומיועדים לפתיחה לפי הצורך וכך נשמר רווח קבוע ביניהם.
הנושא הרגיש ביותר היה קבורתם של קרובים מדרגה ראשונה שאינם חיים במקום – בעיקר בני קיבוץ, אך לא רק הם – שהיו רשאים עד כה להיקבר בבית הקברות שלנו.
לא בקלות ומתוך הבנה עמוקה לרגישות הנושא, הגענו להכרה כי יש לתת עדיפות ברורה למי שחי כאן, על פני אלה שלא בחרו לחיות בקיבוץ. לכן הצענו כי לא תהיה אפשרות לקבורה של קרובים מדרגה ראשונה שאינם חיים בקיבוץ.
בהמשך התהליך הבאנו את המלצותינו להנהלת הקיבוץ (שמינתה אותנו) וההנהלה הביעה תמיכה גורפת בהמלצותינו.
לאחר מכן פרסמנו הסבר בכתב על הנושא לידיעת הציבור וקיימנו בעקבותיו שיחה פתוחה במועדון, כדי שכל חבר מתעניין יוכל להכיר ולהעלות סוגיות רלבנטיות. הייתה השתתפות צנועה למדי ואכן, עלו שאלות והתייחסות ברוח טובה ובהבנת מורכבות הנושא. הייתה הסכמה רחבה על רוב מרכיבי התקנון ואפילו נעשה שינוי בהתאם לאחת ההערות שעלו שם. בשלב האחרון הובאה ההצעה המעודכנת להכרעת מועצת הקיבוץ, התקיים דיון מכבד ומעמיק ובסופו אושר הנוהל החדש ברוב גדול מאוד.
חשוב לציין כי הנוהל החדש מכיר כי התחייבויות שניתנו באופן פורמלי בעבר (הסכם כתוב, החלטת מוסדות הקיבוץ או כל דרך אחרת) יכובדו. כמו כן, הוקמה "ועדת חריגים", שיינתן לה שיקול דעת לחריגה יוצאת דופן מהנהלים שאושרו. לסיכום, אני מבקש לומר כי כל התהליך היה מכבד, מעמיק, ושיתף מעגלים רחבים ככל האפשר ואני בטוח כי נערכנו טוב יותר כקיבוץ לקראת האתגרים שעומדים לפנינו בנושא זה".
חיפוש בתוכנו
ארכיון
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (158)
- בטחון (19)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (4)
- בנות ובני משק שחזרו (11)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (127)
- הנהלה (344)
- הפרטה (136)
- התנדבות (40)
- וידאו (22)
- ותיקים (174)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (223)
- חירום (12)
- חניה (18)
- חקלאות (49)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (133)
- כללי (639)
- לזכרם (225)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (94)
- מזון (37)
- מחזורים (7)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (66)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (157)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (30)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (33)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (13)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (36)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
- נויה לס על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על לאבות בלבד / שלמה כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
- עוגת פרג / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / משה נתיב מעניק ל…
- קיץ לוהט בגח"א / ליאורה רופמן
- טקס הנחת אבן הפינה לשכונה ג' / רועי אסטליין
- המנה האחרונה / ליאור אסטליין
- שיח והידברות בעמק חפר / שלומית בן יון
- הקרן לערבות הדדית / ברוך גשן
- כדורגל, שדיים ומהפכה משפטית / ליאור אסטליין
- על התאוצה / שלמה כהן
- משק החלב בכותרות / שמאי מדיני
- חביתת קשואים / בלהה זיו
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / חן אמיתי מעניק ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- מחשבות של חודש יוני / איילת אסטליין כהן
- איחודניקים צעירים / יותם עפרון
- מבקר לרגע / שלמה כהן
- עם הפנים לאפריקה / ליאור אסטליין
- פשטידת מנגולד ותרד / בלהה זיו
- גח"א בת 71 האם היא מזדקנת בכבוד?
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שי פרץ מעניקה ל…
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות