לפני כחודש סיים שלמה כהן את תפקידו כעורך העלון לאחר כמעט ארבע שנים. שלמה, בן קיבוץ שמיר, הגיע לגבעת חיים איחוד עם אשתו מרל וילדיהם, אורי ויעל, לפני כ-40 שנים בעקבות המעבר ללינה המשפחתית והמלצותיה של טלי תירוש בת-כתתו משמיר וכאן נולדה ליסה, בתם השלישית.
מאז הגיע לקיבוץ, עבד שלמה במגוון ענפים: בפרדס, בגת, פיקוח אורגני, בהנהלת החשבונות וכרכז הנעורים (בשכונת הנעורים מול בית ספר משג"ב). מהיכרותי איתו ומשיחות עם אחרים המכירים אותו, מוסכם וידוע שאת כל תפקידיו, כולל עריכת העלון, מילא ברגישות רבה, תוך שהוא משקיע מחשבה בכל צעד שעשה ומגבש עמדה בהירה לגבי כל החלטה שקיבל.
את השכלתו האקדמית – תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני ביחסי עבודה – רכש באוניברסיטאות מעולות בארה"ב ואת מיומנויותיו הביא לידי ביטוי בתפקידיו לאורך השנים. כעורך "בתוכנו" הנכנס, ביקשתי לשמוע ממנו על שנותיו בתפקיד. דווקא משום שהוא מעיד על עצמו שאינו אוהב עימותים ונמנע מהם במידת האפשר, עניין אותי לדעת כיצד עברה עליו תקופת העריכה בעלון המשמש במה לקולות שונים, לעתים מנוגדים ומתנגדים, בתפקיד שלפעמים מציב את מי שממלא אותו ב"קו האש".
איך הגעת לערוך את העלון?
"לפני כארבע שנים, כתבתי לעלון על נושא שעניין אותי, ללא איזו מוטיבציה להצטרף למערכת העלון. היידי עודדה אותי לכתוב עוד ואכן כתבתי שניים או שלושה דברים נוספים ומשם זה נמשך. באותה תקופה ערכה היידי את העלון והייתה נכונות מצדה לחלוק בנטל העריכה.
זה גם התאים לי מבחינת העיתוי, מכיוון שבדיוק התפניתי מעיסוקים אחרים עם יציאתי לפנסיה. הרגשתי שהתפקיד בעלון מאפשר לי להיות מעורב בקיבוץ באופן שמתאים ונח לי, באמצעות התבטאות בכתב ולא באמצעות השתתפות בוועדות, למשל, שמצריכות התנסחות בעל-פה".
שימשת עורך העלון מספר שנים. אתה מזהה שינויים לאורך התקופה?
"בתחילת דרכי בצוות העריכה, העלון היה קצת יותר ממסדי ופחות במה לחילוקי דעות. אני חושב שבתקופתי העלון הפך להיות מרחב להבעת עמדות, אבל אני מודה שאני רואה עצמי שמרני בעניין הזה, פחות מחפש פלוגתא וויכוחים חמים. אני נוהג להדגים את העמדה שלי בנושא הזה באמצעות השוואה לעלון המועצה האזורית המשמש כלי ליחסי ציבור להנהלה ולממסד ולא הייתי רוצה שהעלון של גבעת חיים איחוד יהפוך לכזה".
הלימונים בגינתו של שלמה. צילום: שלמה כהן
איך שומרים על הגבול הזה?
"העמדה שלי הייתה שעל העלון לתת במה למתנגדים ולא להיות באופן בלעדי כלי ביטוי לקולה של ההנהלה. אני מאמין שכשאנשים ראו שיש פתיחות לביטויים מהסוג הזה בעלון, הם התחילו להרשות לעצמם להציף דברים. במקביל, נהגנו להעלות את הדברים היותר ביקורתיים לפורמט העלון המקוון ולנקוט בקו סולידי יותר במסגרת העלון המודפס בדיוק לצורך שמירה על הגבול שעליו אתה מדבר".
איך ראית את תפקידך כעורך העלון? מה היה לך חשוב לקדם?
"קודם כל, התכנים בהם עסק העלון היו תמיד קשורים לשיח באותו זמן בקיבוץ. היידי ואני ואחר כך ליאור ואני, היינו מקבלים רעיונות ומחשבות מהשטח, נפגשים, משוחחים וכך מגבשים את הגליון הבא. יחד עם זאת, היה לי חשוב ליצור ולקדם פינות קבועות, עוד מתקופתה של היידי בעלון, כמו התשבץ של יורם פארן, הטור של אביגיל על סרטים חדשים, פינה על בתים בקיבוץ ופינת 'נעים להכיר' על חבר'ה צעירים בקיבוץ.
בהקשר הזה, היה לי רצון לקרב את הצעירים לעלון ואת העלון לצעירים. זו אחת המטרות שעמדה לנגד עיניי ואני עדיין חושב שזה חשוב וצריך שיהיה מישהו מה'מגזר' הזה שירצה להתגייס ולהיות מעורב בעלון. זה חשוב לצעירים עצמם וגם להוריהם ולסבים שלהם".
מה התפקיד אפשר לך, לתפיסתך? מה קיבלת ממנו?
"ראשית, התפקיד אפשר לי להכיר אנשים בקיבוץ שאת חלקם כלל לא הכרתי קודם. הוא אפשר לי להתוודע לסיפורים ולתחומים מעניינים שבהם עוסקים אנשים בקיבוץ ושלא ידעתי עליהם. שנית, זכיתי לשמוע ולהבין על המתרחש בקיבוץ באופן ובמידה שלא היו מתאפשרים לולא שימשתי עורך העלון. בהמשך לכך, התפקיד אפשר לי להביע את עמדותיי לגבי נושאים שונים.
זכורים לי שני מקרים כאלה שהיו משמעותיים מבחינתי במיוחד: האחד, לאחר אירוע במהלכו תקף חבר קיבוץ רשפים את מזכיר הקהילה שם בכלי נשק, כתבתי שעלינו ללמוד מהמקרה ולהשכיל לשלב נחישות עם רגישות ולדעת לא להתעקש על תקנונים 'עד הקצה'. להיות קשובים לקושי ולכאב של חברי קהילה בעת הצורך. זה היה סטייטמנט חשוב מבחינתי והייתה לי האפשרות לעשות את זה בתור עורך העלון.
מקרה נוסף היה סביב הדיונים על שכונה ג': רבים מתומכי השכונה לא גילו סובלנות למתנגדים לעמדת הרוב ואני הרגשתי והדגשתי שחשוב לתת קול לכולם. הארתי את החשיבות שבהקשבה גם למתנגדי השכונה. לבסוף, התפקיד אפשר לי גם ללמוד על היבטים מקצועיים הקשורים בעריכה. העבודה עם היידי ועם ליאור, המגיעים מתחום העריכה המקצועית, זימנה לי אפשרות ללמוד מהם ויצאתי נשכר מכך".
בהתבוננות לאחור, יש כתבה שאתה זוכר באופן מיוחד?
"קצת לפני שמירהל'ה כפרי נפטרה, התכוונתי לעשות כתבה עליה ועל שלומית בן-יון ועל עבודתן ההתנדבותית והמשמעותית במתנ"ס בשכונה בנתניה. מירהל'ה ושלומית התעקשו שאפגוש גם את מנהל המתנ"ס, בחור יוצא אתיופיה, בעל השכלה אקדמית שנכנס לתפקידו כאשר המצב בשכונה היה קשה מאוד, שוטרים חששו להיכנס לשם, שליחי פיצה סירבו להגיע לשכונה, אחוזי הנשירה מבית-הספר היו גבוהים מאוד והנערים ברובם לא התגייסו לצה"ל.
נפגשתי עם מנהל המתנ"ס והתרשמתי ממנו מאוד. הוא סיפר כיצד בנה מערכות תמיכה וצמיחה, ממש מאפס ובזכות השינויים שחולל, עלו פלאים אחוז מסיימי התיכון ואחוז המתגייסים ומידת מעורבות ההורים במתנ"ס הפכה גבוהה מאוד. התרומה של מירהל'ה הייתה בהקמת ספרייה ומשחקייה במתנ"ס".
ניכר ששלמה עדיין נרגש כשהוא מספר על אותו מנהל, על המפגש עם המתנ"ס ועל תרומתן של מירהל'ה ושלומית. "לצערי, לא יצא לי לדבר עם מירהל'ה ולראיין אותה, כיוון שהיא נפטרה תוך כדי העבודה על הכתבה ובסופו של דבר, הכתבה הוקדשה לה.
בנוסף, אמנם לא כתבה ספציפית, אבל עקרון שהנחה אותי היה לתת שֵם וקול לאנשים שפחות נמצאים בקדמת הבמה הקיבוצית, נעלמים ממנה וראוי שגם להם תהיה נראוּת. מנסיוני, רוב האנשים שפונים אליהם ומציעים לכתוב עליהם בעלון מסכימים ואפילו ברצון. אם יש משהו שאני קצת מצטער עליו, הוא שהיו אנשים שלא הגעתי אליהם, בעיקר אנשים שחשוב בעיניי שירואיינו ושיכירו אותם בקיבוץ. דברים נוספים שאני אוהב מאוד בעלון הם כתבות הצבע הפיקנטיות על אנשים, מקצועותיהם ותחומי העניין שלהם, כמו הכתבות שעושים ענת אופיר, ליאור ואיילת אסטליין".
יש לשלמה זכרונות רבים משנותיו כעורך. קשה לסכם, אבל לסיום, אני שואל אותו מה הוא מאחל ל"בתוכנו".
"אנשים שקוראים את 'בתוכנו' ומכירים את המדיום ממקומות אחרים מחמיאים מאוד לעלון שלנו, במיוחד על רקע נבואות 'אפוקליפטיות' לגבי המדיום המודפס. אני לא שותף לנבואות הללו ומאמין שאנשים מעוניינים להמשיך לקרוא את העלון ולכן, מוכרחים להמשיך לשמור עליו ולפתח אותו. אני מאחל לך ולליאור שתעשו זאת בהצלחה".
הריאיון מסתיים, אבל שלמה ואני ממשיכים לשוחח ולהחליף רעיונות. הוא שופע עצות, תובנות וניכר שהעניין שלו בקיבוץ ובעיקר בתושביו נותר רב. לפני פרידה, שלמה, המתפנה כעת לעיסוק מקצועי בעבודות תרגום, מזמין אותי לשמור על קשר ולפנות אליו בכל שאלה בנוגע לעלון. אני מאמץ את ההזמנה שלו בשמחה ובחום.
Share this post
