דניאל הרול
נולדתי ב- 21.12.2004
משפחתי: אנחנו משפחה של 6 נפשות:
ממי- מיכל, דדי – ניק, אחיות שלי: סיון, מיה ותם
אני אוהב לשחק בפליסטיישן שלי, לצפות בתוכניות טלוויזיה, לטפל ולשחק עם חיות הבית
שלי.
החלום שלי הוא: לגור באמריקה.
בעוד 30 שנה אהיה מדען מפורסם.

 

 

רומי זהר
נולדתי ב – 15.11.2004
ההורים שלי הם ארז ומאיה, יש לי 3 אחים: גיא נרי ואסף.
התחביב שלי הוא התעמלות קרקע.
אני אוהבת בקיבוץ את אולם הספורט כי החוג שלי נימצא שם.
אני עוד לא יודעת מה אהיה עוד 30 שנה.

 

 

 

הדר שפע
נולדתי ב- 1.4.2005
משפחתי: גלי, דוריס, יהלי ונור
אני אוהב לשחק כדורעף, כדורגל ו-Xbox
אני אוהב בקיבוץ את מגרש הכדורגל.
החלום שלי הוא להיות שחקן כדורעף מפורסם.
בשנת 2048, אין לי מושג מה אהיה.

 

 

 

 

עומר שילה
נולדתי ב – 20.12.2004
משפחתי: אבא אמיר, אמא איילת, אני אח בכור לנעמה ואורי.
אני אוהב לגלף בעץ ולצייר.
אני אוהב בקיבוץ את החורשה שליד המרכזון.
מהחלום שלי הוא לקבל פרס נובל.
בעוד 30 שנה אהיה פיזיקאי.

 

 

 

נועם מדיני
נולדתי ב – 17.2.2005
הורי – עומר ויונית מדיני, יש לי שני אחים קטנים: אופיר ותמר.
אני אוהב לשחק במחשב, אני עוסק בג'ודו. חוץ מזה יש לי חתולה שאני מאד אוהב.
אני אוהב בקיבוץ את הקרבה שלי לכל החברים והמשפחה.
אני לא בטוח כרגע מה החלום שלי.
אני לא יודע מה הכיוון שלי בחיים, אבל בעוד שלושים שנה, אני מקווה שאהיה מה שאבחר
להיות.

 

יואב רוזנברג
נולדתי ב – 28.8.2005
משפחתי היא בעיקר אמא יעל, סבא אבנר, סבתא חינה והמון בני דודים ודודים אהובים.
אני אוהב מאוד לעסוק בכל מיני דברים ספורטיביים בעיקר בג׳ודו וכדורעף.
אני אוהב בקיבוץ גם את העובדה שלמרות שכל העולם משתנה וגם הקיבוץ, עדיין משמרים בו את העבר.
החלום שלי הוא להצליח בענף הספורט האהוב עליי ביותר, הג׳ודו.
בשנת 2048 אני מקווה להיות איש עסקים מצליח ולגור בקיבוץ עם אישה וילדים.
תודה ונתראה בשבילים.

סהר אשל
נולדתי ב – 5.2.2005
משפחתי: אני בן של מאיר ואפרת ואח של מאיה.
אני שייך למשפחת גשן ולשבט הישראלי.
אני אוהב לשחק טניס.
אני אוהב בקיבוץ את האירועים והחגים.
החלום שלי הוא לעצב ולהקים פארק שעשועים ענק ומיוחד משלי.
בעוד 30 שנה אני מקווה להיות אחרי קריירה מצליחה בתור טניסאי ולעצב רכבות הרים.

 

 

תום מירון

נולדתי ב – 15.9.2005
אני נכד של אורי ושלומית ומשה ויעל, בן של אסף ודלית ואח של גל ועומר.
אני אוהב לשחק כדורגל.
אני אוהב בקיבוץ את אופי החיים.
החלום שלי הוא להיות שחקן כדורגל
בעוד 30 שנה אהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל

 

 

 

עילי שינדלר
נולדתי ב – 9.6.2005
אני אוהב לשחק במחשב ולבלות עם חברים.
אני אוהב בקיבוץ את החדר אוכל ושרוב החברים והמשפחה שלי גרים פה ביחד וקל להגיע אל כולם.
החלום שלי הוא שיהיה לנו בית גדול משלנו בגבעת חיים.
בשנת 2048 אני אהיה בן 43, גר בגבעת חיים עם בית משלי ומשפחה משלי ליד ההורים שלי.

 

 

רוני ימין
נולדתי ב- 8.5.2005
יש לי שני הורים אהובים, רויטל וזוהר, ואחות גדולה ממני בשש שנים בשם עמית.
אני אוהבת יצירות, לרקוד ולשחק כדורעף.
אני אוהבת בקיבוץ את האוויר, את הירוק הרב שמסביב ואת היכרותי עם רוב האנשים בקיבוץ.
החלום שלי הוא לעשות משהו שאני אוהבת ומעניין לעסוק בו.
בעוד 30 שנה אני מצפה שאהיה אשת עסקים ואגור בקיבוץ עם משפחתי.

 

שני הגלילי
נולדתי ב – 9.1.05
משפחתי: משפחת רובין מהקיבוץ, הורים – דנה ויריב, אח – שקד
אני אוהב לשחק טניס, לצייר, לשחק כדורגל עם החברה, ללכת לחדר אוכל, ללכת לחברים.
אני אוהב את הבית שלי.
בא לי לטוס לארה"ב.
ב2048 אני עדיין לא יודע מה אהיה.

 

 

מאי וייסבורט
נולדתי ב – 28.11.04
משפחתי: אמא-מורן, אבא-אופיר, אח-רום, אחות-לב.
אני אוהב לנגן בפסנתר, לשחק טניס, אסטרופיזיקה, את החלל החיצון ולטייל.
אני אוהב את הקיבוץ בגלל שיש חיי קהילה מגוונים ועשירים.
כשאגדל אהיה אסטרופיזיקן, ארצה לעבוד בתפקיד שעוסק בחלל, מדעים ומתמטיקה.
בעוד שלושים שנה אני אהיה בנאס"א ואוביל מחקר פורץ דרך שיוכיח את האפשרות לקחת אינפורמציה קוסמית חזרה מחורים שחורים, ובדרך זו ליצור אחסון אין סופי. כלומר להשתמש בחורים שחורים כמחסני אחסון ענקיים.

עמית פרי
נולדתי ב – 18.8.2005
ההורים שלי הם דניאלה וערן פרי ולאחים שלי קוראים עומר ועידו.
אני אוהב לשחק כדורגל וכדורעף.
אני אוהב בקיבוץ את המגרש ואת חיי התרבות החלום שלי הוא להיות שחקן כדורגל.
בשנת 2048 אהיה נשוי, בעל משפחה ומנכ"ל חברת הייטק.

 

 

עידו ליסאור
נולדתי ב – 11.5.05
אני הנכד של אלה ודוד פרידמן יש לי בקיבוץ דודים ודודות ובני דודים ובני דודות, יש לי משפחה רחבה גם מהצד של אבא בחיפה.
בזמני הפנוי אני אוהב לשחק כדורגל, כדורעף, ולבלות עם חברים.
אני אוהב בקיבוץ את החגים שכול האנשים חוגגים ביחד ויש אווירה ממש טובה וכיפית. אני אוהב את האצטדיון, כמובן, שאני נמצא בו עשרות פעמים בשנה באימונים ומשחקי כדורגל.
החלום שלי הוא לעסוק במה שאני אוהב, ולהיות מיליונר.
בשנת 2048 תהיה לי משפחה משלי ואני אעסוק בתחום הספורט או בבישול.

אליה ברות
נולדתי ב – 16.5.2005
משפחתי: חלאבין ברות
אני אוהבת לרקוד, לבלות עם המשפחה ועם חברות.
אני אוהבת בקיבוץ את הנוף, את הקרבה לחברים ולמשפחה, את החגים והאירועים בקיבוץ.
החלום שלי הוא להתנסות בדברים חדשים בשנת 2048 אגור בקיבוץ עם המשפחה שלי ואהיה שמחה בחלקי.

 

 

נעמה אבן שושן
נולדתי ב – 7.11.2004
הבת של קובי וגלי ואחות של נמרוד ועודד
אני אוהבת כלבים ולבלות עם חברים.
אני אוהבת בקיבוץ את החגים ואת ארוחות הצהריים ביום שישי.
החלום שלי הוא להיות בן אדם בריא ושמח.
בעוד 30 שנה אני רוצה להיות מנחה בערוץ 2.

 

 

 

יותם פרי
נולדתי ב – 30.01.05
משפחתי: אמא-חן, אבא-אלעד, אחות 1-יהלי, אחות 2+3 אורי ונועם.
אני אוהב לשחק כדורגל.
אני אוהב בקיבוץ את הבית שלי.
אני לא יודע ה החלום שלי.
בשנת 2048 אהיה ראש ממשלת אתיופיה

 

 

 

גיל חילי
נולדתי ב – 20.3.2005
הורי הם יאיר ויעל חילי. רוב המשפחה שלי היא מהקיבוץ ואנחנו המון!
יש לי אחות אחת, קטנה ממני ב 3 שנים, בשם ניצן.
התחביב הכי גדול שלי הוא קרקס, בעיקר קרקס אווירי וחד אופן.
אני מאוד אוהבת בקיבוץ את גני השעשועים ואת המגרשים.
החלום שלי הוא להפוך את הקרקס למשהו מקצועי.
עוד 30 שנה אני אהיה בסבב הופעות בעולם.

 

אור בוגין
נולדתי ב – 18.10.2005
משפחתי: הבת של שרון וגל בוגין ואחות של מתן בוגין.
אני אוהבת לרקוד.
הכי אני אוהבת בקיבוץ את הבית שלי.
החלום שלי הוא להרחיב את הידע שלי בתחום העסקים ולהיות רקדנית מקצועית.
בעוד 30 שנה אין לי שמץ של מושג מה אהיה.

 

 

יובל חסיד
נולדתי ב – 12.3.2005
אני הבן של מיה וגל חסיד
אני אוהב לשחק פורטנייט

 

 

 

 

 

מתן לנג
נולדתי ב – 16.7.2004
משפחתי: אמא אבא אנה ואראל
אני אוהב לטפל בחיות לדוג לבנות דברים מעץ וגם מוזיקה.
אני אוהב בקיבוץ לטייל בפרדס בלילה לחפש חיות, את פינת החי, את הבריכה באנדרטה עם הצפרדעים, ולהסתובב עם החברים על האופניים בשבילים.
החלום שלי הוא לבנות חווה גדולה ולגדל חיות מכל הסוגים וגם לבנות בריכת דגים בגינה של הבית שלנו.
ב2048 אהיה… טוב… אני לא יודע.

 

אדוה הרטמן
נולדתי ב – 18.5.2005
ההורים שלי הם דינה ומנחם והאחים שלי הם מיקה ורז.
אני אוהבת לרקוד ולהיות עם חברות.
אני אוהבת בקיבוץ שהוא מקום קטן ואין הרבה רעש כמו שיש בעיר.
החלום שלי הוא שאף פעם לא יכתבו את השם שלי אדוה עם 2 ו'.
אני עוד לא יודעת מה אהיה בעוד 30 שנה.

 

 

ירדן שרון
נולדתי ב – 2.8.2005
משפחתי: אבא שלי דיויד, אמא שלי קרן, ואחותי הקטנה דניאל.
אני אוהבת לקרוא ולצייר.
בקיבוץ אני אוהבת את הקרבה, ושכל המשפחה שלי כאן.
החלום שלי הוא להצליח ולהיות שמחה.
בעוד 30 שנה אני לא יודעת מה אהיה.

 

 

בר סינדליס
נולדתי ב – 9.4.2005
משפחתי: יש לי שני אחים אח גדול ואחות קטנה.
לאמא שלי קוראים חגית ולאבא שלי איתי.
אני אוהבת לרקוד, לעשות ספורט, ולצחוק עם חברות.
בקיבוץ אני אוהבת את הבריכה כי היא קרובה לבית שלי.
החלום שלי להיות מצליחה ומפורסמת.
לטייל בכל מיני מקומות בעולם ולהכיר אנשים מיוחדים
בעוד 30 שנה אני אהיה רואת חשבון כמו אמא שלי כי זו לא עבודה קשה מדי (פיסית) ונראה לי שמרוויחים הרבה כסף.

 

ילדים יקרים,
כתבה יעל, אמא של גיל

בחרתי להתחיל את האיחולים שלי אליכם בציטוט של שיר שכתב שלום חנוך "בגלגול הזה", שיר שמאגד בתוכו את כל מה שאפשר לאחל לבני נעורים צעירים, כמוכם, שכל החיים לפניהם.

שתהיו תמיד שמחים
שלעולם לא תפסיקו לשיר
שתמיד תמשיכו לגדול
ושתמיד תישארו צעירים
שתמיד תלכו קדימה
ושלא תאבדו תקווה
שתדעו שלום וטוב
ושתמצאו את האהבה.

שתשכילו לחיות ביחד
ולהישאר חופשיים
ושתוכלו למצוא תועלת
גם במצבים קשים
שתמיד תישארו צנועים
ושתמיד תהיו בריאים
ושתצליחו שחייכם
לא יהיו לריק.

שתהיו אל אחרים 
כמו שאתם אל עצמכם 
שתתברכו במה שיש 
ושתשמחו בחלקכם
שתמצאו את דרככם 
בכל דרך שתלכו 
ושתדעו להישרד 
מול הגורל המתהפך

שיהיה לכם טוב 
שתספיקו לאהוב 
הו בגלגול הזה 
הגלגול הזה

ילדים יקרים, מעבר לכל האמור בשיר אנו מאחלים לכם ששנות ההתבגרות יהיו שנים משמעותיות עבורכם.

שנים בהן תרכשו חוויות מעצבות, תבחרו בחירות נכונות ותלמדו מהבחירות שפחות נכונות לכם.

שתשכילו למצות את היכולות שלכם, שתדעו לקבל אחד את השני ולמצוא בכל אחד ואחת את הגדולה שלו ושלה.

שתהיו חברים טובים אחד לשני, שתשכילו להיות קבוצה בה כל אחד מרגיש נוח ויכול למצוא את עצמו ולגדול בתוכה.

שתגדלו להיות אנשים בריאים ומאושרים, שאוהבים את עצמם ואת הזולת.

אוהבים אתכם מאוד,

ההורים

 

דובדבנים יקרים,

כתב: אמיל זיידמן

ועכשיו – ברכת מערכת החינוך,

שיש לקרוא אותה ברצינות, אבל גם עם קצת חיוך,

מוסר השכל לשבילי החיים,

וגם כמה מילים מחבקות בימים מרגשים.

אנחנו – המערכת, ואתם – דובדבנים, מכירים זה את זה כבר כמה שנים.

מערכת יחסים לא קצרה, קצת פתלתלה, עוברת כמה נקודות עצירה.

ובכולן אנחנו (המערכת) עומדים ומשתאים – כמה אתם גדלים, איכה אתם צומחים. לאן מתפתחים?

כי היה ברור די מההתחלה, שמדובר כאן בקבוצה גדולה, תרתי משמע.

והיו גם ספקנים, ששאלו – איך הם יסתדרו? כיצד יתגבשו? ומה יהיה הסידור?

כי זה ממש לא ברור ומובן מאליו – ש 25 יוכלו למצוא שפה משותפת וחיבור.

השקטים ונחבאים אל הכלים, ומרעישי העולמות, הספורטאים והרקדניות,

אלו שיודעים הכל ומרצים הרצאות, ואלו שעדיין בשלב השאלות,

אלו שעדיין נאחזים בילדות, ואלו שדוהרים קדימה, אל עבר הבגרות.

אבל הוכחתם, קודם כל לעצמכם, ואחרי זה להורים ו"למערכת" ולכל מי שהיה ספקן,

שאין לזלזל בכוחו של דובדבן.

וביכולות שלכם להתחבר, להתגבש, ולהפוך לקבוצה

ולעבור ביחד שנה ממש לא פשוטה.

שנה של חוויות, שנה של התרגשויות,

שנת התמודדות, שנת עצמאות, אחריות ובגרות,

ושאר המילים הגדולות שעומדות כווילון,

כשעוברים את הדלת שמפרידה בין מרכזון למרכזון

אז דובדבנים יקרים ואהובים עד מאוד,

מה נוסיף לאחל ולבקש ולתלות עוד תקוות,

שתדעו להמשיך גם בשנה הבאה,

להנהיג את המרכזון ולהגיע לכל פגישה (באמת, בלי הברזות)

להיכנס בעוז לעולם העבודה וההשתלבות בקיבוץ ובקהילה

ולדעת לשמור אחד על השני ולהפגין אהבה

שתדעו שאתם גדולים, ומגוונים ומיוחדים ומשמעותיים, כולכם כקבוצה, ובנפרד, כפרטים.

ואנחנו, המערכת, ואתם דובדבנים,

נמשיך להיפגש בשבילי הקיבוץ והחיים.

להנהן בראש, להיפגש במבט,

ולדעת שבאמת, יש פה משהו מיוחד.

באהבה רבה,

מערכת החינוך וכל המדריכים והמדריכות,

לאורך השנים ובכל המסגרות. 

שנת בר המצווה שלי

כתב: סהר אשל

כשהייתי תינוק גרנו בתל אביב.

לא זכיתי לשבת יחד עם כל בני גילי בעגלת התינוקות של שבועות.

ולכן, השנה, כשעמדתי יחד עם כל קבוצת דובדבן על העגלה שהכנו וקישטנו הרגשתי סגירת מעגל.

לפני שבע שנים, כשהגענו לקיבוץ, עליתי לכיתה א' ומאז כבר חיכיתי כמו כולם לשנת בר המצווה שלנו, והיה שווה לחכות. הייתה לנו שנה מעולה, מלאת חוויות והמון כיף.

את שנת המשימות התחלנו בקבלת שבת חגיגית שעשינו עם המשפחות שלנו בחדר האוכל.

במשימה השנייה זכינו להרגיש איך ההורים שלנו גדלו בתור ילדים בלינה המשותפת.

ישנו לילה אחד כולנו בבית הילדים שלנו ולמחרת נפגשנו עם המשפחות ועשינו סיור בקיבוץ, משחק עם משימות.

את המשימה בפרדס אהבתי מאד, הייתה אווירה מעולה והקטיף שעשינו הוסיף לנו כסף להמשך המשימות.

במשימה הבאה נפגשנו עם ילדים מפנימיית 'ארזים' שבישוב שדה יצחק, יחד איתם בילינו בשבת בבוקר.

היה כיף וחשוב להכיר ילדים שחיים במסגרת שונה.

לתל אביב אני תמיד אוהב לחזור, אוהב לטייל בה וליהנות ממנה.

המשימה בתל אביב עזרה לנו ללמוד להתמצא בעיר הגדולה וחוץ מזה גם למדנו הרבה דברים חשובים על תל אביב עצמה.

המשימה הבאה הייתה חלוץ בודד. מאוד אהבתי את השהייה של כולנו יחד בשטח. למדנו שם דברים חשובים על הישרדות וגם דברים שיוכלו לסייע לנו בצבא ובכלל.

לקראת סוף השנה, נסענו יחד עם ההורים לטיול מאוד מיוחד.

ביקרנו באגמון החולה בזריחה ובילינו יחד בנחל דפנה.

זה היה סיכום מעולה לשנה נהדרת.

אני בטוח שאזכור את השנה הזאת תמיד ואני חושב ששנת בר המצווה שלנו הפכה אותנו לקבוצה חזקה ומגובשת יותר.

אני שמח וגאה להיות חלק מקבוצת דובדבן.

ברכה לשנת בר / בת המצווה

הוקראה בקבלת השבת

כתבה אפרת, אמא של סהר.

שנת 1981 הייתה שנה מוצלחת בשבילי,

זאת הייתה שנת בר המצווה שלי.

שנת 1981 הייתה גם שנה מוצלחת לקיבוץ שלנו.

זאת הייתה שנת המצווה בה עברו הילדים לישון עם ההורים והלינה המשפחתית החלה.

אנחנו ילדי כיתה ז׳ ומעלה נשארנו לישון יחד בבתי הילדים המושקעים שבנו לנו שנה

קודם ונקראו תלתונים.

את שנת בר המצווה שלנו אני זוכרת כשנה נפלאה ומלאת חוויות.

את המשימות עשינו יחד עם כל הכיתה שלנו בבית הספר.

13 ילדים היינו בכיתה ו 13 משימות מאתגרות עשינו.

את השנה סיימנו בשני ערבים מרגשים בבית וינה.

ערב אחד בו חגגנו כולנו יחד על הדשא של חדר אוכל ובסופו הצגה

ובערב השני, ערב של טקס יפה לחברי הקיבוץ ושוב את אותה ההצגה.

שנת 2018 שמתחילה בקרוב, היא השנה שלכם. שנת בר המצווה שלכם.

מאחלת לכם וגם לנו שהיא תהיה מוצלחת ומרגשת.

שנה נפלאה ומלאת חוויות שממנה תיקחו זיכרונות יפים ושממנה תצאו קבוצה חזקה ומגובשת.

הרבה השתנה פה מאז שנת בר המצווה שלי,

אבל הרבה גם נשאר דומה.

שמחה במסורת שלנו וביכולת שלנו לשמר את הדברים היפים שחווינו כדי להעביר אותם לכם.

שמחה גם שאתם כבר ישנים אתנו בבית.

שתהיה שנה נפלאה. אנחנו פה בשבילכם אוהבים אתכם עד אינסוף.

 

קבלת שבת לפתיחת שנת הבר מצווה של קבוצת דובדבן

כתבה: יעל, אמא של גיל

ביום שישי עם שקיעת השמש, התכנסנו בחדר האוכל, משפחות ילדי קבוצת דובדבן לציין ביחד את כניסת השבת

ואת פתיחתה של שנת הבר מצווה של ילדי הקבוצה.

כמה שבועות לפני כן, בהובלתה של לביאה, התכנסנו, ההורים, עברנו על משימות בר המצווה, משימות שהן תולדה של מסורת שעוברת משנה לשנה, וחילקנו את האחריות להוצאתן לפועל בינינו. במקביל, יחד עם המדריכים, גם הילדים התחלקו לקבוצות משימה. יצא שלא בהכרח הורים וילדים מאותה משפחה אחראים על אותה משימה.

את קבלת השבת ארגנו דנה הגלילי ומאיה זהר, יחד עם עדו ליסאור, סהר אשל וגיל חילי, הזדמנות, אולי חד פעמית, בגיל הזה, למפגש בין מבוגרים לילדים שאינם מאותה משפחה.

את קבלת השבת הנחה בחן ובפשטות כובשת נמרוד זיו. שמענו את סיפורו המרגש של אברם סינדליס, סבא של בר, על מהי היהדות עבורו ואת הבחירה שלו ביהדות. אפרת אשל, אמא של סהר, סיפרה על שנת בר/בת המצווה שלה בקיבוץ, עת הקבוצה שלה עברה ללינה המשותפת, וגל, אבא של יובל, סיפר סיפור לשבת.

את הערב קינחנו בחידון KAHOOT כמיטב המסורת בקבוצת דובדבן, וזכינו להכיר את ילדי הקבוצה קצת יותר לעומק.

אין ספק שזו הייתה פתיחה מוצלחת לשנה נהדרת.

משימת "מאיפה התחלנו" – היכרות עם הקיבוץ של פעם

כתבה: אפרת, אמא של סהר

בליל חמישי חורפי בחודש פברואר, חזרו ילדי קבוצת דובדבן ללילה אחד ללינה משותפת.

אחרי שבועות ארוכים של התארגנות, יצאה המשימה לדרך.

בשעה 21:30 הגיעו הילדים למרכזון, שלערב אחד חזר להיות בית הילדים שלהם, שם חיכו להם תה חם ומתוק (מאד) ועוגיות פתי בר עם שוקולד, כמו פעם שההורים, בני הקיבוץ חוו.

מרותקים, הם ישבו והקשיבו לסיפורים שסיפרה להם עמליה שלמון, סבתא של אליה.

סיפורים על לינה משותפת וחיים בקיבוץ של פעם.

סיפורים יפים כמו שרק עמליה יודעת לספר.

אחרי הסיפורים הגיעה מיכל הרול של דניאל ויחד כולם שיחקו משחקי חברה של פעם.

אחרי הסיפורים והמשחקים הסתדרו הילדים עם מזרונים והתארגנו לשנת לילה.

את תפקיד המטפלת שאחראית על ההשכבה, עשתה בצורה מופתית לביאה, שנכנסה לדמות כאילו הכירה את זה מילדות (הזדמנות מעולה להגיד לה תודה).

את הלילה העבירו הילדים בשינה, כשבמרכזון ליד שומרים עליהם הורים בדמות של שומרת לילה.

בבוקר קמו הילדים לארוחת בוקר מעולה שהכינו להם דינה הרטמן של אדוה ויעל רוזנברג של יואב.

ארוחת בוקר של לחם מטוגן עם המון סוכר.

כמו שהייתה פעם, ארוחת הבוקר של שבת, לפני שהולכים להורים.

אחרי האוכל נפגשנו עם ההורים, הסבים והסבתות ברחבה שליד חדר אוכל, שם התחלקנו לשלוש קבוצות ויצאנו למשימה של הכרת הקיבוץ. היו תחנות, היו משימות ותמונות והייתה אוירה נפלאה.

עמי מדיני של נועם ודבורה חילי של גיל הגיעו לספר על ראשית הקיבוץ, המון סיפורים וזיכרונות, שמענו והיה מרתק.

משימת הפרדס – קטיף תפוזים

כתב: גל, אבא של אור

שנת מצווה היא שנה מרגשת ביותר. שנת מצווה בקיבוץ מעצימה את ההתרגשות, ואילו עבורנו – ה"חדשים בקיבוץ" – זו שנה באמת מאוד מיוחדת.

לפני מספר חודשים קראו לנו, ההורים, לפגישה במרכזון על מנת לדבר על ה"משימות" לשנת המצווה. בסיום הפגישה, חולקו המשימות ואני לקחתי החלטה "אסטרטגית" והיא להתנדב למשימה יחד עם אמא פעלתנית ומעורבת במיוחד והסיבה לכך היא ברורה …בחרתי בדניאלה פרי ויחד לקחנו עליינו את משימת הקטיף בפרדס חלפו להם מספר חודשים, אני כבר הרגשתי פחות "טירון" בקיבוץ והגיע הרגע להחליט, לפעול ולתכנן את המשימה. דניאלה ואני פגשנו את הילדים המתוקים שהצטרפו אלינו (נעמה, יותם, עמית והדר) והתחלנו בפעולות

תכנון קדחתניות. המשימה תהיה בששי או בשבת? עם אחים או בלי? תהיה פעילות בסוף הקטיף או לא? וכמובן שאלת השאלות – מה נאכל בארוחת הבוקר? הרבה מאוד החלטות קשות ומורכבות נדרשנו לקבל. לאחר עוד פגישה או שתיים, המתווה כבר היה ברור. הילדים הכל כך יצירתיים של קבוצת דובדבן אפילו המציאו תחרות סחיטת מיץ מאתגרת במיוחד לקראת היום הגדול.

והיום הגדול אכן הגיע. כל הילדים וההורים נהרו לפרדס בהמוניהם ולאחר תדריך בפרדס, יצאנו לעבודת הקטיף.

כולנו עבדנו במרץ שהמטרה היא למלא את הארגזים בכמה שיותר תפוזים על מנת שלילדינו המתוקים יהיה מספיק כסף להפיק את ה after party המרגש בסוף השנה. גם ההורים התגייסו במלוא כוחותיהם ומפעם לפעם אפילו קטפו תפוז או שניים כי אחרי הכל, מה לא עושים עבור ילדי קבוצת דובדבן!!

לאחר סיום הקטיף התכנסנו לארוחת בוקר מפנקת במיוחד בניצוחה של דניאלה ומשם מיד לתחרות סחיטת התפוזים סוחטת הרגשות בה הילדים התחרו עד לשנייה האחרונה, שרגליהן קשורות האחת לשנייה. בהחלט תחרות נהדרת עם פרסים מפנקים (2 סוכריות טופי למנצחים וסוכרייה אחת למפסידים …).

אז מה בעצם למדתי , ילד עירוני שכמותי, מהמשימה הזו …. קודם כל, היה כייייף!! כל הכבוד לילדים ולהורים על ההשקעה ומעל הכל … ההחלטה האסטרטגית שלקחתי באותה ישיבה בתחילת השנה, להתחבר לאמא פעילה ביותר, שוב התבררה כהחלטה נכונה!

אני מאחל לילדי קבוצת דובדבן האהובים סיום שנת בר/בת מצווה מהנה ביותר וכמובן הצלחה במופע הגדול!!

משימת "תרומה לחברה" –  יום כיף בפנימיית ארזים

כתבה: דלית, אמא של תום

נפגשנו צוות המשימה ההורים והילדים, העלינו אפשרויות שונות ל"תרומה לחברה", הילדים בחרו לארגן יום כיף לילדי פנימיית ארזים.

הפנימייה ממוקמת בישוב שדה יצחק ונמצאים בה ילדים בגילאים שונים שהוצאו מהבית מסיבות שונות.

אם הבית של ארזים, קיבלה בשמחה את ההצעה וישבנו לתאם יום פעילות לגילאי 10-12 כ 25 בנים ובנות. צוות ילדי המשימה בעזרת בר תכננו פעילויות שונות בתחנות שכללו בין היתר: מרוץ שקים, משיכת חבל, משחק תחפושות ושוקולד וכמובן כדורגל.

התארגנו ונסענו ביום שבת בבוקר, הילדים ערכו הכרות בין הקבוצות והתחלקנו לתחנות. ילדי בר המצווה שלנו היו מקסימים וסבלניים, הזמינו ושיתפו את ילדי הפנימיה ותפעלו את כל היום למופת.

בסה"כ היה שיתוף פעולה והילדים מאוד נהנו.

סיימנו ב"חבילה עוברת" ובברכה שהילדים שלנו כתבו והקריאו, ערכנו שולחן נשנושים לכולם ונפרדנו.

המשימה נתנה לילדים שלנו הצצה לחיי הילדים בפנימייה (הם קיבלו הסבר והדרכה לפני הביקור), הם לקחו אחריות על כל ההכנות וההפעלות ועמדו בגאווה במשימה.

משימת תל אביב – התמצאות בעיר הגדולה

כתבה: רויטל, אמא של רוני

בתחילת חודש מאי, בבוקר ל"ג בעומר, יצאנו, קבוצת דובדבן ומספר הורים ומדריכים, למשימת התמצאות בעיר הגדולה, תל אביב.

הגענו לתל אביב ברכבת, בתחנת הרכבת "השלום" הילדים התפצלו לקבוצות, כשכל קבוצה הייתה צריכה להגיע לנקודת התחלה שונה, למצוא את האוטובוס המגיע לאותה הנקודה ומשם לעבור את כל 5 התחנות/נק' עניין, לפי כתבי חידה שקיבלו בכל תחנה.

הילדים נעזרו במפות גוגל (בניידים) ובמפה "אמיתית" שקיבלו מראש.

מסלול המשימות (שעובר בירושה משנה לשנה), כלל חמש נקודות עניין בתל אביב:

1. בית ביאליק
2. מגדל שלום – הפסיפס של נחום גוטמן
3. שוק הכרמל
4. נחלת בנימין
5. הקיוסק הראשון/בית דיזנגוף

משך המסלול ארך כשלוש שעות, במהלכן החבר'ה פתרו יחד חידות, ביצעו משימות, הצטלמו, אכלו, קנו ונהנו ממה שיש לעיר להציע.

עם סיום המשימות, נפגשנו כולנו בשד' רוטשילד פינת הבימה, ומשם צעדנו למתחם שרונה, לסעוד ולנוח.

משם לקחנו רכבת חזרה הביתה, בנסיעה שהייתה צפופה ומעייפת, אך עם תחושת הצלחה ושביעות רצון מלאה מהשגת מטרות המשימה.

צוות המשימה והמלווים מאשרים שהילדים גילו עצמאות והתמצאות, יחסי חברות ואחריות, ולמרות החום והלחות, (וגם הקילומטרז' שעשו ברגל) ההנאה הייתה גדולה.

משימת הישרדות – חלוץ בודד

כתב: אמיר, אבא של עומר

ב-18 במאי, בסוף שבוע שנפל על מזג אוויר לוהט במיוחד, תוכננה משימת ״חלוץ בודד״ עבור קבוצת ׳דובדבן׳, הלא הם בני ובנות המצווה.

המשימה תוכננה בשטחי השדות מזרחית לקיבוץ. משימת חלוץ בודד הינה משימה בה יוצאות קבוצות אל השטח ומתמודדות עם אתגרים של ניווט, התמצאות בשטח, שדאות, בישול והישרדות בתנאי שטח יום שלם. במהלך הפעילות מתנסים הילדים בעבודת צוות משותפת ומהנה בתנאי אי וודאות מבוקרים.

בשל תנאי מזג האוויר ששררו באותו החלטנו לשנות את שעת ומשך המשימה לשעות הערב ובכך ולבצעה ללא סיכון מיותר.

בשעה 6 בערב התאספנו ליד השער המזרחי ולאחר תדרוך בטיחות יצאנו לניווט של שני קילומטרים בקבוצות קטנות של 4-5 ילדים בשבילי השדות כשבסופו התאספנו ב ׳גן אסף׳ וקיימנו שם פעילות בישול בשטח (שלושה

סירי פוייקה מסוגים שונים), ערב הווי וסיור לילי לימודי (א"ש לילה).

חזרנו לקיבוץ בשעה 23:00 כשהילדים הוסעו בחזרה לקיבוץ על העגלה של פינת החי רתומה לטרקטור. כולם בריאים, שבעים, שמחים ושרים בקול גדול.

ברצוני להודות לכל מי שתרם ועזר בהצטיידות וארגון להצלחת האירוע, ורבים הם האנשים הטובים !!

כל מי שפנינו אליו בקיבוץ האיר פנים ועזר לנו מכל הלב. תודה רבה !

משימת טיול בהפתעה – והשנה לעמק החולה

כתבה: דינה, אמא של אדוה

התכנסנו חמש אימהות נמרצות ותכנן את טיול בר המצווה.

כתמיד, בשנת בר המצווה מתוכנן טיול "בהפתעה" להורים ולבני המצווה (ההפתעה, רק לילדים). בדר"כ נוסעים למצדה לטיול זריחה, אלא שרצה הגורל והתכנון היה לנסוע בדיוק בסופ"ש של השיטפונות.

התכנסנו שוב, חמש האימהות, לשיחה דחופה, מה עושים?

כמובן שהחלטנו לדחות את הטיול.  והגענו כבר לקיץ, לחום וללחות, שינינו את המסלול לטיול זריחה באגמון החולה.

יצאנו צפונה ב 3 לפנות בוקר, אוטובוס שלם של ילדים והורים מנומנמים.

באגמון החולה עלינו על טרקטור מיוחד מצויד במשקפות ומדריכים לסיור מרתק, אפילו ראינו ציפורים…..

היה מראה יפיפה של בוקר.

מהאגמון המשכנו לקיבוץ דפנה, לארוחת בוקר ושכשוך בנחל המקסים שעובר בקיבוץ.

בילינו כ 3 שעות נפלאות וקסומות באווירה מדהימה.

בדרכינו חזרה ביקרנו באנדרטה לזכר אסון המסוקים, קיבלנו הסבר קצר ממשפחת הגלילי, היה מרגש.

וכך, חזרנו, אוטובוס שלם הביתה, ביום שישי אחר הצהריים לקבל את השבת….עייפים אך מאוד מרוצים.

בעיקר חמש האימהות ששמחו שהכול עבר בשלום !

*תודה רבה לילדי קבוצת דובדבן ולהורים על הכתיבה והצילומים.
**תודה מיוחדת למאיה אשל על עיצוב הלוגו היפה שליווה אותנו כל השנה.

 

 

דף בר מצווה