משפחת צחית וטל אמיתי אירחה אותי, לבקשתי, כדי לשמוע מיובל שהשתחררה מצה"ל על הסמכתה כהנדסאית מכונות, אולי הראשונה אי-פעם מגבעת חיים. לאחרונה סיימה גם בתם ירדן את כיתה י"ב ושמחנו לשמוע ולראותה במופע הסיום של שכבת "פטל"

יובל (22) נטלה כנערה חלק בפרויקט בינלאומי המדמה את האו"ם ואת ההתמודדות עם נושאים חובקי עולם. היא הספיקה להכיר קולגות מספרד וממדינות אחרות שעם חלקן היא שומרת על קשר.

היא למדה במסגרת עתודה טכנולוגית בקריה ללימודי הנדסה וטכנולוגיה בתל-אביב על חשבון הצבא ומימשה חלק מלימודיה בחיל-האוויר כטכנאית מטוסים מבצעיים מהמתקדמים בעולם, תפקיד בו זכתה בזכות הישגיה וכישוריה.

הצלחתה בלימודים הביאה את יובל לעבודה בשיווק של פרויקט הלימודים הצבאי "רקיע" בו נטלה חלק. כפי שנכתב עליו: "מסלול המקנה למשתתפות בו מקצוע יוקרתי, מעניין ובעל פוטנציאל תעסוקתי בצבא ובהמשך גם באזרחות. המסלול מאפשר לימודים במימון הצבא לתואר הנדסאית תוך דחיית מועד הגיוס לצבא".

כששאלתי אותה מה עשתה במסגרת תפקידה בחיל-האוויר, סיפרה יובל על מספר תחומים: הכנת המטוסים למשימות מבצעיות ואימונים, איתור תקלות ופתרונן במהירות וביעילות, תוך דרישות גבוהות לעבודה תחת לחץ, בצוות מגובש תוך תשומת לב לכל פרט ומיומנות באנגלית טכנית.

על שאלתי בנוגע לפרויקט הסיום שלה במסגרת לימודיה, סיפרה יובל על מתקן עזר לנכים שתכננה על פי קריטריונים מוגדרים תוך שימוש במיומנויות שרכשה בלימודיה.

כעת מנסה יובל (נייד 0502-468204) להשתלב כהנדסאית מכונות באזרחות ותשמח להיעזר במי שרק יכול לעזור לפתוח דלתות במגזר התעשייתי הכורע תחת נטל הקורונה.

כל עזרה תתקבל בברכה.

פניתי לירדן (18) שאת קולה שמעתי לראשונה (ונהניתי) בהופעת הסיום של קבוצת "פטל". היא  התנדבה במד"א (לאחר שכבר עמדה בדרישות ביה"ס לפעילות התנדבותית) וכמי ששואפת להיות פראמדיקית בצבא ובאזרחות, היא מספרת על קורס בו השתתפה במד"א, שהכשיר אותה לתפקיד למרות שהייתה רק בת 16. כמו שאר החבר'ה, גם היא התנדבה למשימות שנדרשו בקיבוץ בשיא הקורונה ולצערה, לא תצא קבוצת "פטל" לטיול בחו"ל בגלל הנגיף ובמקום זאת יטיילו בצפון.

מסתבר שהיא לא רק שרה אלא גם מנגנת על גיטרה ומקבלת שיעורי מוזיקה ופיתוח-קול מאבישג זיו מיודעתנו. את שנת השירות שלה תעשה במסגרת גרעין עודד, בני המושבים במועצה אזורית גלבוע. בצבא, כאמור, היא תנסה להגיע לתפקיד פראמידיקית ויש להניח שהתנדבותה בתחום תסייע לה.

צחית, העובדת כבר זמן רב ב"נווה-נועם", אוהבת את עבודתה ומרגישה סיפוק מתחושת הנתינה המוטמעת עמוק בכל מה שהיא עושה שם. היא הגיעה לכאן מנס-ציונה, לאחר שירות צבאי בתור "קשתית" ("קשת" הוא מכשיר מכ"ם המאתר מטרות על פי הצליל שהפיקו. הוכנס לשימוש בצה"ל בסוף שנות השבעים).

היא מספרת שהייתה לה הרגשת שליחות אמיתית באותה תקופה, בה שירתה בסביבות קיבוץ גרופית בערבה. לאחר מכן נוצר החיבור הראשוני שלה לרפת, בעבודה ובלימודים ושם גם הכירה את טל, בעלה. בנוסף לנווה-נועם" היא מבקרת אצל אישה אמריקאית בת כ-96 מקיבוץ המעפיל ואין לה מילים לתאר את הסיפוק והברכה שהיא רואה בתפקידה זה, במסגרתו היא משמשת בעיקר כבת שיח ודמות מרכזית בחייה של אותה אישה.

בשיחתנו, שכללה את יובל וירדן, סיפרה צחית על כל הישגיהן של הבנות שקיבלו הוקרת הצטיינות בלימודים ובתפקידיהן, אך הצטנעו ולא טרחו לדבר על כך.

טל (51), בנם של סימה ואדם אמיתי, זוכר עדיין עבודות שעשה בטרם הגיע לרפת, לפני יותר מ-30 שנים.

הוא האח הבכור של ליאת המתגוררת במצפה-רמון, חן אמיתי המנהל את העסק למערכות בטחון לבתים ועסקים ויריב העובד בארכיון הקיבוץ. עיקר עניינו של טל הוא בעבודה כאיש אחזקה של הרפת והוא חי ונושם את הרפת ומעורב בכל הפרויקטים לשדרוג הטכנולוגי של המקום. הוא מלווה גם את החברות החיצוניות המפתחות את הרפת שלנו כבר שנים רבות, שומר אמונים לענף ולא מוותר לעצמו בגשם, חמסין, רוח או סערה.