בגבעת חיים איחוד יש כאלו שזוכרים עדיין את לידתה של מדינת ישראל, ממש לפני 73 שנים. שמענו מהם על הרגעים שלפני ואחרי

יום העצמאות 1974, גבעת חיים איחוד

"הייתי בן שמונה, גרתי בשכונת אליעזר צפונית לכפר סבא ואני זוכר שבערב היום בו הוכרזה תכנית החלוקה באו"ם ואושרה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, כולם נהרו בחושך אל עבר בית הכנסת שהיה במרכז כפר סבא", וכר אורי אסטליין. "זה היה בחושך משום שרשת החשמל עדיין לא הייתה מחוברת באזורים הללו וגם אני הצטרפתי לאותה נהירה".

בשלב מסויים החליטו הוריו של אורי שהוא חגג מספיק כי בכל זאת – החלטה על הקמת מדינה כבודה במקומה, אבל יש מחר בית-ספר. "חזרתי הביתה והלכתי לישון ולמחרת באמת הלכתי לבית-הספר ואז התברר כי בלילה כבר החלו יריות מכיוון כפר סבא הערבית במזרח ומכפר בשם ביר-עדס אשר שכן בסמוך".

יומיים אחר כך, שוב נשמעו יריות בלילה והמלחמה הגיעה עד אליו. "התברר שבאותו לילה כבשה מחלקת 'הגנה' את שני היישובים הללו, כפר סבא הערבית וביר עדס ואז גם נפל החלל הראשון. ההלוויה נערכה בנוכחות קהל של אלפים רבים והותירה בי רושם עז".

באותה תקופה החלה "המלחמה על הדרכים" אשר קדמה למלחמת העצמאות. "הילדים הגדולים יותר עסקו בסחר-חליפין עירני של תרמילי רובה שהחלו לצוץ בשטח כתוצאה מהלחימה", זוכר אורי. "היו תרמילים של רובים צ'כים, אנגלים ואפילו טורקים".

יום העצמאות 1974. גבעת חיים איחוד

הוא גם זוכר טוב מאוד את חיילי המנדט הבריטי. "יום אחד באותה תקופה, הסתובבו כלי-רכב של הצבא הבריטי בכפר סבא והכריזו בעברית עם מבטא אנגלי כבד 'עוצר בכפר סבא, עוצר בכפר סבא'. אמי עמדה ליד השער של ביתנו וכאשר עבר שם הטנדר עם החיילים, היא הזמינה אותם לאכול. כאשר הם נענו להזמנה, קיבלתי ממנה שילינג, נשלחתי למכולת וחזרתי עם 20 ביצים. אמא הכינה להם חביתת ענק וחיילים בריטיים מצבא הוד מלכותו, ישבו בחצר ביתנו בכפר סבא ואכלו. כאשר סיימו, העניקו לי כאות תודה, גמל מגולף מעץ. הגמל הזה עמד שנים רבות על הארון בבית ההורים שלי בכפר סבא".

כאשר הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה, חזר על עצמו הריטואל מהכרזת האו"ם. "שוב הייתה נהירה אל עבר בית הכנסת המרכזי ושוב, לצערי, זה לא היווה תירוץ שלא ללכת לבית-הספר. מהמלחמה עצמה אין לי זכרונות רציניים, אבל מה שאני זוכר היטב הוא אירוע משמעותי אחר משנת 1948 – לידתו של אילן, אחי הקטן".

****************************************************************************************

יום העצמאות 1976. גבעת חיים איחוד

"הייתי בן עשר וחצי בגבעת חיים (מאוחד), אני יליד 1937", מפליג דן שגיא 73 שנים אחורה. "אני זוכר את הריקודים בקיבוץ לאחר החלטת האומות המאוחדות על תכנית החלוקה והקמתה של המדינה היהודית בכ"ט בנובמבר 1947. המורה שלנו, יפה, אספה אותנו והסבירה לנו את משמעות ההחלטה".

למרות מלחמת האזרחים היהודית-ערבית שפרצה בפלשתינה-ארץ ישראל לאחר החלטת האו"ם, דן זוכר את היחסים הטובים עם ערביי מנשיה, כפר שהשתרע על השטח עליו עומדים כיום המרכז המסחרי של גח"א והרפת של גח"מ.

"הקיבוץ סידר חיבור למים ותושבי הכפר היו מגיעים עם חמורים ודליים כדי למלא, כמו גם נשים שהיו באות עם כד על הראש. אנחנו, הילדים, היינו מתלווים ליוסף רוזנברג, אביו של אבנר רוזנברג, שהיה העגלון והיה מוביל מי גבינה מהרפת לכפר ותושביו. הכרנו את הילדים מהכפר וידענו היטב שיש לנו שכנים ערבים".

מופע ביום העצמאות 1974. גבעת חיים איחוד

המציאות החברתית-מדינית-צבאית לא חמקה מעיני הילדים. "אבא שלי אמנם עבד בגת, אבל היה גם נוטר ובעיקר הדריך את מחלקת הפלמ"ח שהייתה פה", מתאר דן. "ידענו שיש ילדים בכיתה שלנו שאבותיהם משרתים בצבא הבריטי, ידענו על שארית הפליטה וילדי הגולה אותם לימדה המורה שלנו וידענו שיש עלייה בלתי לגאלית".

ואז הגיע היום הגדול, 14 במאי 1948. "אני זוכר שזה היה יום שישי", משחזר דן. "הרדיו הבודד של גבעת חיים הוצב במרפסת ליד בית התרבות ושידר את דבריו של בן גוריון. הקשבנו למה שאמר, אני חושב שהבנו את המשמעות ובעיקר ידענו שכבר יש מלחמה. אבי לא היה כאן, הוא גוייס לצה"ל שאך זה הוקם והיה מפקד מחלקה בחטיבה האזורית, חטיבת 'אלכסנדרוני' ואני זוכר היטב שמאוחר יותר הוא היה מפקד קקון. אז עדיין היה שם כפר בנוי שבמהלך המלחמה שכן בו כוח עיראקי שנלחם נגד צה"ל. הייתה לי הזכות להיות בקקון בטכס השבעת מתנדבי 'ההגנה', פקודיו של אבא שלי בגדוד שהיה חלק מחטיבת 'אלכסנדרוני', כחיילים בצבא ההגנה לישראל. החטיבה קיימת עד היום בסד"כ צה"ל".