גיורא ידיד (76) הוא ללא ספק ותיק החקלאים בקיבוץ. ממרפסת דירת המשפחה, כשאנחנו צופים בהנאה על הגינה והבוסתן הפרוסים ביופיים לפנינו, הוא הסכים לדבר קצת על הפרדס, על חוסר ההצלחה (בינתיים) לבנות בית לבנו ומשפחתו ועל כל מה שבאמצע

 הזמנתי את ליונל כדי שיצלם כמה תמונות בגינה/בוסתן המזמינים של גיורא וחיה וכבר שם, עוד לפני שנכנסתי לביתם וראיתי את הקירות המכוסים בציוריה של חיה, ניתן להבחין בחוש האסתטי והיצירתיות שלה וביצירות הפסיפס על אבנים, קירות וחפצים.

גיורא, ספר לנו מעט מה מביא אדם בגילך, היכול לנוח על זרי הדפנה ולרוות נחת מהמשפחה המתרחבת, הגינה והתחביבים, לצאת לפרדס בכל מזג-אוויר ולסייע באחזקה ופיתוח הענף?

"להרגשתי, בריא ומאתגר יותר לעסוק בעבודה הזו מאשר ללכת למרפאה כדי לחפש מה כואב לי. חזרתי לפרדס בעקבות פנייתו של יונתן מירון שביקש עזרה מקצועית והתבקשתי גם לעזור בבקרת מזיקים ומחלות, שהם רבים ומסוכנים לעצים בענף הזה. כיום אני גם מעורב יותר בבחירת זנים וקביעת המרכיבים בכל זן (כנה, שהיא "הרגליים של העץ" עליה מורכב הרוכב שהוא החלק העליון והמניב של העץ) כולל התאמת כל זן לקרקע עליה מגדלים אותו. נסיוני רב השנים עוזר בתחומים רבים נוספים וגם לטיפול ייחודי בכל זן משום שאין טיפול אחיד לכל הפרדס. לא במקרה נחשב הפרדס שלנו כמוביל בתחומו באזור. אני עובד שלושה חצאי ימים בשבוע וזה מתאים לי וגם לענף ומותיר את כל הצדדים מרוצים.

למרות שלא נשכח את יואל סמית ועוזי לס, שתרומתם לענף מוכחת מקצועית במטע ובפרדס, אני קצת מאוכזב שאין לנו דור המשך לעבודה וניהול בחקלאות בכלל ובפרדס בפרט. על פי מצב החקלאות היום, לא פלא שהצעירים מעדיפים תחומים אחרים".

מה ההישגים המקצועיים והעסקיים של הפרדס בשנים האחרונות?

"מדו"חות של גרנות, נראה שפרדס גח"א הוא בין המובילים בארץ, הן בכמות הפרי והן בנקיונו ממזיקים ומחלות. יוני אייל, מנהל ענפי חקלאות השדה (גד"ש, פרדס ואבוקדו) מתמצא היטב בתחום העסקי והמקצועי בענף שלנו. הוא מצליח במכירת הפרי במחירים טובים ובגבייה אפקטיבית. הפרי נמכר כיום על-פי קריטריונים שאנו קובעים ולאו דווקא לחברות הגדולות".

מה דעתך על איחוד אפשרי של הפרדס עם פרדסים משותפים למשקי האזור, כפי שעשו למשל בגבעת חיים מאוחד עם העוגן, מעברות המעפיל ועין-החורש?

"השוואת התוצאות שלנו עם הפרדסים הללו, מראה כי אין תועלת מאיחוד כזה. למשל, יש בעיות בשותפות שלנו עם "גרנות – אפא"י" אף שהיא חלקית. יש בעיות הנובעות מחילוקי דעות מה צריך לנטוע, למשל בחלקה שכעת לא נטועה בחלק המערבי של "זלפי"".

כמה מילים על המשפחה

לגיורא שתי בנות מנישואים הראשונים: סמדר (41) נשואה עם שני בנים ועובדת כמורה ומנחת מורים בבי"ס יסודי בבאזל, שוויץ. עופרה (39) נשואה לגנן (אך טבעי) עם בן אחד וגם היא מורה ומתגוררת עם משפחתה במרכז באזל, ממש על הריין.

כאן בארץ ובקיבוץ (בקומותיים) מתגוררים שובל (30) ורעייתו מאילן עם בתם. שובל עובד כמתכנת ומאילן מורה לאנגלית ומחנכת כיתה ח' ברופין. ינון (28) נשוי לשני והם גרים בשוהם. הוא אגרונום העובד בחברת "אדמה" (חברת בת של מכתשים) ומסיים תואר שני ושני עובדת כמורה למדעים ברמלה.

חיה מלמדת סריגה ולומדת כעת פסיפס באמץ. בעבר הייתה מורה למלאכת-יד ואחרי הסבה הגיעה לגבעת חיים כמורה ללשון. דוגמאות לתחביביה תמצאו בתמונות.

מה אתם מוכנים לומר על הנושאים העומדים על הפרק בקיבוץ?

חיה: "אני אתייחס לתופעת הפוסטים בפייסבוק שהיא בעיה כלל עולמית; היד קלה על המקלדת והדיונים בנושאי השיוך וניגוד העניינים היו ביטוי לכך. קראתי גם פוסטים שאמנם נמחקו מהר מאוד, אך היו קשים והיו התבטאויות שנכתבו בלי לחשוב רגע ויש גם דברים מרושעים שלא נמחקו. חשבו לפני שאתם כותבים. לא כולם חושבים כמוך וילדי המבוקרים קוראים אף הם את אותם פוסטים. אני מעריכה את מאמציהן של היידי וטלי אחיטוב למתן את השיח ולהפוך אותו לתרבותי יותר ואכן, לאחרונה ניכר שיפור בהתבטאויות".

גיורא: "אנו מעוניינים מאוד בנושא השיוך. יש לנו שני בנים הרוצים לחיות כאן עם משפחותיהם כשהבן הגדול נמצא במקום גבוה ברשימה כבן ראשון. אני שמח מאוד שמשפחות רבות הצליחו לבנות לבנותיהן ולבניהם בית בקיבוץ אבל מתבייש קצת שלא הצלחנו לבנות לבנינו בית כאן, אחרי כל-כך הרבה שנים שאנחנו חיים פה. אני לא מאשים אף אחד בכך. אנחנו עוברים תהליך שנתקע כרגע משום שהוא לא התקדם למקום אליו שאפנו. השאלה היא מתי יתחילו לבנות. אנשים מתחתנים, עושים תכניות, רוצים להגדיל את המשפחות, אך לא יודעים מה העתיד שלהם כאן, למרות שהם רוצים מאוד לחיות בקיבוץ המציע יתרונות רבים לחיים בו".