טל צנגן (30) בתם של גילי ויעל, התקבלה לחברות לאחרונה, אך היות והיא נמצאת כבר מספר שנים מחוץ לקיבוץ, ביקשתי ממנה לכתוב על עצמה כך שמלבד משפחתה וחבריה, יכירו אותה קצת גם קוראי העלון, חברים ותושבים.

כבר כנערה הייתה טל שותפה ולאחר מכן גם קפטנית קבוצת הרובוטיקה בעמק חפר, שייצגה את ישראל (לצד קבוצות אחרות) בשתי תחרויות רובוטיקה בינלאומיות ואף הגיעה לשלב חצי גמר באחד הבתים.

"'פירסט' הוא ארגון בינלאומי שמטרתו לחבר בני נוער לתחומי המדע והטכנולוגיה. הצטרפתי לקבוצת הרובוטיקה בעמק חפר כנערה ונדבקתי בחיידק ומזה כ-15 שנים 'פירסט' הוא חלק בלתי נפרד מחיי", היא מספרת. "בשנים האחרונות אני מתנדבת בקבוצת הרובוטיקה של כפר הנוער הדסה-נעורים. הקבוצה מורכבת ברובה מילדי נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) וההתנדבות שם מלווה כמובן בתחושת שליחות, כשהרובוטיקה היא כלי חינוכי ולא בהכרח המטרה".

צילום: סמדר כרמל

היא רואה בהתנדבותה בכפר הנוער משימה חברתית וגם חשיפה למדע וטכנולוגיה ברמה שבני הנוער לא הכירו לפני כן. טל מלווה את הקבוצה בביצוע המשימה המלכדת ועוסקת בגיבוש צוות, תקשורת, הבנה והכלה הדדית של הנערות והנערים ומיקוד גם במשימה המשותפת.

הנערה או הנער צריכים להציג את הרעיונות שלהם, לעמוד מול הקבוצה ולהתבטא בבהירות ולרכוש תוך כדי התהליך מיומנויות אישיות וחברתיות חשובות לעתיד.

בתקופה בה טל הייתה תלמידה, נעזרה הקבוצה במנטורים מתחומי הרובוטיקה והטכנולוגיה, כמו גלעד רפאלי שעזר בייצור החלקים, אך במהלך השנים התפתחו יכולות הייצור של הקבוצות והיום מתכננים ויוצרים הנערים (כיתות ט' – י"ב) את רוב רכיבי וחלקי הרובוטים בעצמם, תוך תפעול ציוד טכנולוגי זמין לשם כך.

בצבא היא שירתה ביחידת מודיעין תוך שימוש בכישוריה הטכנולוגיים וכשהשתחררה, עבדה בריכוז קבוצות הרובוטיקה בעמק-חפר למשך כשנתיים. לאחר טיול ממושך במזרח, יצאה טל ללימודי הנדסת מכונות וכלכלה וניהול בטכניון, שם סיימה בהצטיינות.

עוד כסטודנטית היא החלה לעבוד בחברת "רפאל" בצפון בתחום מחקר ופיתוח ולאחר מכן עברה למרכז ומאז היא עובדת בתעשייה האווירית בתחומי טילים וחלל, כאשר גם כאן היא מעורבת במחקר ופיתוח עד לשלבי ההטמעה.

"אני מתעסקת בתחומי האלגוריתמיקה ומקשרת בין הפיזיקה והטכנולוגיה לאנשי התוכנה. התעשייה האווירית מאפשרת לי להתפתח לתחומי אחריות נוספים ככל שאני צוברת נסיון, יש אתגר גדול בכך ואני מרגישה שיש תמיד לאן לגדול ולהתפתח".

צילום: סמדר כרמל

שאלתי את טל על הבחירה בקיבוץ, לאחר שנים של חיים בעיר. היא מדגישה שהחיים בקיבוץ היו תמיד ההעדפה שלה לעתיד וכאן תרצה לגור ובעתיד לגדל את ילדיה באווירה הקיבוצית כפי שאנחנו מכירים אותה. היא שומרת על קשרים רצופים עם בנות ובני המחזור, איתם היא נפגשת בקיבוץ, בתל-אביב, בפיקניקים וטיולים. היא מציינת שבתקופת הקורונה באה לידי ביטוי הקהילתיות החיובית של הקיבוץ.

ציפיתי לשמוע מטל על תחושותיה לגבי נושאים המסעירים את הקיבוץ בשנים האחרונות ומסתבר שאלה לא הנושאים שהעסיקו אותה ואת בנות ובני הקבוצה שלה.

לשאלתי על השתלבותה בקיבוץ, היא בהחלט חושבת שיהיה לה מה לתרום ועל רקע התנדבותה רבת השנים, יש להניח שתמצא אפיק לכך גם כאן. נותר לאחל לטל קליטה מוצלחת ולנו, שנדע להיתרם על-ידה בתחומי הרובוטיקה והעבודה עם נוער בהם רכשה נסיון המשותף למעטים במקומותינו.