חודשיים לאחרי שהתחלתי את תפקידי כמנהלת החינוך החברתי בקיבוץ, הופיע שמו של שלמה כהן על הצג ואיתו בקשה שאכתוב על עצמי ועל תפקידי

"שמי יעל פרימק, בת זוגו של יאיר חילי, אמא של גיל בכיתה י"ב וניצן בכיתה ט'. אני חיה בקיבוץ כ-22 שנים ובשנים האחרונות גם חברת קיבוץ. גדלתי במושב בורגתה בקצה הדרומי של עמק חפר והתבגרתי בתוך תנועת הנוער במושב, תנועת בני המושבים.
התחלתי להדריך בכיתה ט' והתנועה 'תפסה' אותי. אהבתי להדריך, הייתי פעילה במועצת נוער בסמינרים ערכיים של התנועה כשהוויכוחים והדיונים הערכיים, עיצבו במידה רבה את מי שאני היום. שאלנו למשל, מה ערך העבודה? האם משמעותו עבודה עצמית או עבודה עברית? ואיפה אנחנו ממקמים את עצמנו במשולש היהודי / ישראלי / ציוני?

לאחר התיכון התנדבתי לשנת שירות במסגרת גרעין עודד של בני המושבים במועצה אזורית באר טוביה ובצבא שירתתי כמש"קית חווי"ה (חינוך וידיעת הארץ) בבית-הספר לשריון ולאחר מכן כקצינת חינוך והסברה בחאן יונס ועזה.
לאחר הצבא עבדתי כמדריכה בוגרת במושב בני דרור במועצה אזורית 'לב השרון', שאז עוד היה מושב שיתופי ומילאתי תפקידים במחלקת הנוער של 'לב השרון' – היו אלו שנים יפות. כשפניתי ללימודים אקדמיים, החלטתי ללמוד ביולוגיה.
סיימתי את התואר ובמקביל ללימודי תעודת ההוראה במדעים, התחלתי לעבוד בחברת תרופות כתועמלנית רפואית. מפה לשם קיבלתי את תעודת ההוראה ונשארתי לעבוד בחברות תרופות במשך תשע שנים כמנהלת צוותים של תועמלנים. עם לידת בתי הבכורה, עשיתי הסבת מקצוע למאמנת אישית (קואוצ'רית) ועסקתי בכך מספר שנים כעצמאית.
לפני 14 שנה התחלתי לעבוד באתר אולג'ובס ובמסגרת תפקידי פיתחתי את השירות להכנה לראיונות עבודה. הייתי מנהלת ההדרכה של הארגון ובשנים האחרונות מנהלת אגף לקוחות פרטיים, תפקיד שמהותו הוא ניהול צוותי שירות ומכירה.
אולי זו הקורונה, אולי גיל 50, אבל בתקופה האחרונה לעבודתי באולג'ובס, חשתי שאני צריכה לעשות משהו אחר, משהו עם משמעות, תפקיד שהקו המנחה בו הוא ערכי. התחלתי לגשש, לבדוק, להתלבט, לחפש וכשפורסם שתפקיד מנהלת החינוך החברתי בקיבוץ פתוח להגשת מועמדות – פניתי.

למרות שחלפו שנים מאז עסקתי בחינוך בלתי פורמלי, הרגשתי כבר בשבוע הראשון של התפקיד, שהגעתי הביתה. כאילו השנים שעברו היו 'הפסקה' מהדבר האמיתי.

היכרותי עם מערכת החינוך הקיבוצית היא כאמא במערכת ואת החודשיים וחצי שחלפו מאז כניסתי לתפקיד, אני מקדישה ללמידה לצד העשייה השוטפת. בעיני, מערכת החינוך שלנו היא מערכת מתפקדת למופת, בעלת מסורות ושגרות מבורכות ועל כך כולנו צריכים להודות ללביאה. אני חושבת שהחינוך החברתי בקיבוצים בכלל ובגבעת חיים איחוד בפרט, הוא נכס ומתנה למשפחות ובעיקר לילדים ולנערים.

המרכזונים בחטיבה הצעירה הם הרבה יותר מהצהרון שקיים בעיר. השוני הוא בתפיסת הצוות את התפקיד, ההבנה שהמרכזון הוא חלק בלתי נפרד ממארג החיים בקיבוץ והתחושה של בית שהמקום שואף להעניק ברמה הפיזית והרגשית. כיום עובדות ועובדים במערכת 11 צעירים, מהם שלושה מהקיבוץ.

בחטיבה הבוגרת, החינוך הקיבוצי הוא ייחודי וקיים כמעט רק בקיבוץ. גם פה המדריכים, על אף שהינם צעירים ומגיעים מחוץ לקיבוץ, שומרים על המסורות החינוכיות והערכיות ושואפים להעניק מעטפת בטחון לנערים והנערות.
בתור אמא שלא גדלה בקיבוץ, הערכתי תמיד את מה שהמערכת מאפשרת וחשבתי שניתן לקיים מערכות כאלו גם במקומות שאינם קיבוץ. היום, כשאני בפנים, אני מבינה את מורכבות המערכת ושאחד הדברים שבונים אותה הן מסורות ומנגנונים הקיימים בקיבוץ ומאפשרים לשמור על הקיים, כמובן עם התאמה לרוח הזמן.
האתגרים בתפקיד רבים: היות ומדובר במערכת גדולה מאוד (כ-250 ילדים ונערים בגיל בית-ספר) הרי שהקונפליקטים רבים ויומיומיים. האתגר הגדול הוא להצליח לחנך ברוח ערכי הקיבוץ והמערכת, לשמר את המסורת ולהשתנות בהתאם לתקופה בלי לוותר על הרוח. אתגר נוסף, שככל הנראה התעצם בשנים האחרונות, הוא גיוס כוח אדם איכותי שיעבוד במערכת לאורך זמן ולכן, אחת המטרות שלי השנה היא להשקיע בשימור עובדים וליצור המשכיות גבוהה יותר בקרב העובדים הצעירים שלנו.

כחדשה במערכת, בתפקיד ובעשייה החינוכית, אני שמחה לגלות שיש לי תמיכה: מחלקת הנוער של המועצה עומדת לרשותי ועזרה לי כבר בכמה קונפליקטים שנתקלתי בהם. ההנהלה החינוכית חשובה לקיום מערכת החינוך בקיבוץ, חשובה לקבלת החלטות שיש בהן שינוי הקיים, מביאה את רוח השטח (ההורים) וחשובה בתיווך החלטות להורים. אני מוצאת בגוף הזה מקום להתייעצות בקבלת החלטות מורכבות, מקום לדיוק ולהרחבת נקודת המבט.

בקרוב ייצא 'קול קורא' וזה המקום להזמין הורים להגיש מועמדות להנהלה החינוכית.

אני מאחלת לעצמי להצליח בתפקיד שהעיסוק בו עדין, מורכב ובעל חשיבות רבה מבחינתי ואני מודה לכל העוזרים והמעורבים – יש הרבה כאלו.
מאחלת שמערכת החינוך החברתי שלנו תמשיך לשגשג, שגבעת חיים איחוד תמשיך להיות מקום המשקיע בחינוך ילדיו וגם אם במדינה מתבלבלים מעת לעת, אנחנו נמשיך להבין שחינוך, אולי, הוא הדבר החשוב ביותר".