עינת, אלדד ושרון בר שלום

עינת, אלדד ושרון בר שלום

יש מים? אין מים? הודיעו שפותחים את המים והברז רק משמיע קולות ויורק חול? קבעתי לדבר עם שרון בר-שלום, בעקבות השבועות האחרונים במהלכם קיבלו תושבי "הקהילה" כמה שיעורים מהירים במסגרת הקורס הפופולרי: "מה קורה כשמשהו שאנו מתייחסים אליו בתור מובן מאליו, נעלם לנו מהחיים פתאום?".

"אתה לא מאמין איזה הודעות קיבלתי לטלפון", מחייך שרון במהלך השיחה כשאנו מגיעים לנושא "מי הזיז את ה (מלאו את החסר) שלי" ומדברים על ההתנהגות הישראלית של אמצע העשור השלישי במאה המשונה בה אנו חיים.

אבל רגע, בואו נתחיל בהתחלה ובהמשך נגיע לנסיבות בהן הוא פחות או יותר "נזרק למים".

"אני יליד 1971, הבן של גדעון ושוש, אח של עינת ואלדד, ילדות של לינה משותפת בקיבוץ, עם הרבה כדורמים, נעורים ובעיקר זכרונות טובים מאז. אהבתי ואני עדיין אוהב מאוד את הקיבוץ", הוא מצהיר.

בצבא הוא שירת בפיקוד העורף "עד היום אני מתנדב למילואים באותה יחידה", הוא מספר. "השתחררתי בסוף 1994 ולפני שהבנתי מה קורה, נפלה עלי מכה כבדה מאוד כשאלדד ז"ל, אחי האהוב, נפטר בעת טיול בתאילנד בינואר 1995".

הוא לא ידע כיצד להתמודד. "זה טילטל אותי בצורה קשה מאוד כשאחת ההשפעות הייתה הצורך לברוח מהקיבוץ משום שכאן, הכל הזכיר לי את אלדד".

כמה חודשים לאחר מכן הוא הכיר את עידית (כיום אשתו) וביולי 1995 הוא עזב לתל אביב. "גם שם נשארתי לא רחוק מהמים – עבדתי בתור מציל במימדיון ולאחר מכן התגלגלתי לעבודות בתחום המכירות, מחלוצי 'פרטנר' בארץ ומכירות בתחום מוצרי החשמל. עידית למדה תקשורת חזותית וכיום היא שותפה במשרד פרסום בוטיק וגרנו שלוש שנים במרכז תל אביב, לא רחוק מאבא גדעון שחי גם הוא בתל אביב".

לאחר שהתחתנו, הם בנו בית עץ בשטח של המשפחה של עידית במושב עדנים ועברו לשם. "שם גם נולדו שתי הבנות שלנו – אביב בשנת 2000 (כיום מדריכה בפנימייה בעין גדי) ואופיר בשנת 2004 (כיום בשנת שירות בירושלים). הן נולדו במושב וגדלו שם ולאורך כל השנים האלו, הייתי בקשר עם החבר'ה שלי בקיבוץ, אבל לא ממש חשבתי לחזור".

IMG_20220822_095236

אבל שוב, כמוטיב חוזר בסיפורו, דרך המים הוא חזר לקיבוץ.

"אימנתי כדורמים בגבעת השלושה וכזכור, הכדורמים כאן נסגר בשלב מסויים ואז פנו אלי מאיגוד הכדורמים, על-מנת שאבוא להקים כאן מחדש את תחום הכדורמים. אתה קולט?", הוא צוחק. "אשכרה רצו שאבוא לאמן כדורמים בגבעת חיים איחוד. התחלתי ואט אט התאספו ילדים מהקיבוץ ומהסביבה והונחו היסודות לבנייה מחדש".

ושם, בבריכה הזו בה גדל, הוא פגש את דבורהל'ה.

"דבורהל'ה לשם ז"ל  המטפלת המיתולוגית של קבוצת 'גפן' ניגשה אלי וסיפרה שבונים שכונת הרחבה. היא אמרה לי להירשם ובסופו של דבר נרשמנו, אבל היינו במקום נמוך ברשימה. מפה לשם, יום אחד אני מקבל טלפון שאנחנו בפנים ואם רוצים, אפשר לבנות".

בהתחלה הם חשבו לבנות ולהשכיר. "אבל אז בדיוק אביב עברה לחטיבה ואמרנו, יאללה עוברים לגור בקיבוץ. זה היה באוגוסט 2012".

נו, אני שואל, איך אתה מסכם את העשור הראשון?

"מצויין", הוא פוסק. "טוב לנו מאוד פה, הן מהבחינה החברתית והן מהמרחבים, האוויר ובכלל – טוב לי בקיבוץ. אבל אני חושש מתהליך השיוך, בעיקר משום שלדעתי הוא ישאיר אנשים במצב כלכלי לא טוב כמו גם קיבוץ במצב כלכלי לא טוב. ברור לי שלא ניתן להשאיר את המצב כמו שהיה בקיבוץ של פעם, אבל אני לא בטוח שזה יעבור חלק מבחינה פיננסית אצל חלק לא קטן מהאנשים פה".

IMG_20220824_065333

טוב, אני מציע – שנקפוץ למים?

"הגעתי לענף המים די במקרה", הוא נזכר. "יונתן מירון היה אחראי על נושא הבאר של הקיבוץ ולפני כשש שנים עבר לעבוד בגרנות וחיפשו מישהו במקומו. העבודה אז הייתה להשגיח על הבאר, על מגדל המים ולהיות אחראי על חשבונות המים של החקלאות. העבודה הוגדרה כשעה ביום".

לאחר כשנתיים פרש יוסי ברוך ושרון קיבל את האחריות על כל ענף המים בקיבוץ. "אני בתפקיד כבר שנתיים. ההגדרה היא של חצי משרה אבל בפועל זו משרה וחצי. אני בכוננות של 24/7 וכיום, בשיתוף פעולה עם החשמליה ויניר יוסף שעבד בה, יש לי כבר מערכת ממנה אני מקבל התראות הביתה ואני יכול מכול מקום  להפסיק את פעילות הבאר או את החיבור למקורות".

אה, אפרופו הבאר, אני שואל – מה קרה לבאר המפורסמת שהשקתה דורות של איחודניקים במהלך 7 עשורים?

"יום אחד הייתי בביקור שיגרתי בבאר", משחזר שרון. "לא הייתה התראה מיוחדת, אבל שמתי לב שיש המון חול במסננים. זה סימן להתרחשות חריגה ולכן עצרתי את השאיבה מהבאר ופתחתי את החיבור למקורות. לאחר מכן עליתי אל מגדל המים וראיתי שגם שם המים עכורים ומלאים בחול. רוקנתי את כל המים ממגדל המים והשארתי את הקיבוץ מחובר לזרם של מקורות".

הוא מסביר לי בפירוט על פעילותה של המשאבה בבאר, השואבת מים ומעבירה אותם אל מגדל המים, ממנו הם מגיעים לברזים של כולנו.

"בשלב הבא, הוצאנו את כל מערכת השאיבה וזיהינו בעייה – היו חלקים שבורים בגלי ההינע, מה שמרמז על קריסה בתוך הבאר. נכון לעכשיו, הבאר נפסלה על-ידי משרד הבריאות ואנחנו לא עובדים איתה, אלא כאמור מחוברים לזרם של מקורות".

ההתלהבות של שרון בתיאורים, הידע שלו לגבי הפרטים הקטנים והשחייה, תרתי משמע, בכל מה שקשור למים, מזכירים לי את "מים נושקים למים", ספרו הנהדר של סמי מיכאל, שגם שם צולל ההידרולוג גיבור הספר, תרתי משמע שוב, אל נבכי עולם המים. "נכון", מאשר שרון מיידית. "אני אוהב מאוד את העבודה שלי, לומד ומשתלם בתחום כל הזמן".

אז אם באר קורסת על ראש של "קהילה", מה ניתן לעשות?

"יש לנו שני כיוונים", מעדכן שרון. "את שניהם אנו מביאים לוועדה הכלכלית של הקיבוץ. הכיוון הראשון הוא להמשיך ולעבוד עם מקורות, כפי שהמצב כעת. הכיוון השני הוא קדיחת באר חדשה לקיבוץ, באזור חקלאי בסביבות גן שושנק'ה. זה אמנם אמור לעלות בסביבות שני מיליון ₪, אבל המדינה מעודדת ומתמרצת חפירת בארות חדשות, כך שסביר שהחזר ההשקעה יתממש בערך לאחר כעשור ויתכן אף פחות".

שרון מאמין כי עצמאות בתחום המים, חשובה לקיבוץ. "אסור להישען רק על מקורות", הוא אומר. "שלא לדבר על כך שזה כלכלי יותר, משום שבאר חדשה זולה יותר לתפעול ותחזוקה מאשר באר בת 70 וזולה יותר מאשר לרכוש מים ממקורות".

אז בגלל זה כל הפסקות המים בעת האחרונה? אני תוהה.

IMG_20220904_153446

"מה פתאום", הוא מעדכן. "בשנת 2008 הוחלפו רוב קווי המים בקיבוץ. זו הייתה עבודה בהיקף גדול מאוד, אבל היום מתברר שכמות מים רצינית הולכת לאיבוד כל יום ולא היה לנו ידע איך זה קורה ובעיקר, איפה זה קורה. אלו עשרות אלפי שקלים רבים מאוד שנשפכים פה, שוב תרתי משמע".

כעת, בעבודות שנעשו בשבועות האחרונים, הוצב הפתרון. "חילקנו את הקיבוץ ל-11 מעגלים וכך ניתן יהיה לנטר את הנזילה ולאתר את מיקומה. במהלך העבודות הותקנו מגופים ומדי מים ראשיים לכל אזור אשר יאפשרו את אטימת האזור ואת קבלת האינדיקציה למיקום הנזילה". פה שוב הוא מספר לי על הודעות נזעמות שקיבל בעת הפסקת המים ואני חושב על הישראלי/ת של שנת 2023 שאם לא קיבל את מבוקשו בשנייה בה חפץ בו – הוא רושף אש ועשן, בלי קשר לעובדה שמדובר במשהו שנעשה עבורו ולטובתו.

רגע, אל תלכו, הבעיות לא תמו. "יש בעיית לחץ מים באזורים שונים בקיבוץ בגלל שבמגדל המים מותקנות משאבות זקנות. הזמנו מערכת חדשה שתאפשר עבודה רציפה ויציבה יותר". כרגיל בראיונות עם בעלי תפקידים בקיבוץ, מגיע בשלב מסויים המשפט הבא. "לזכותו של סיזל ייאמר כי הוא פושר ודוחף חזק את העניין".

וכמובן שלא נצא מהמים לפני מילה או שתיים על ליאור ערבה. "בלי ליאור ערבה, אין ענף מים בגח"א", קובע שרון נחרצות. "ליאור שחקן נשמה, עוזר ותומך והוא זה שדאג שתהיה חפיפה רכה ונוחה עם יוסי, ליאור מכיר כל צינור ומגוף בקיבוץ ולכן עוזר וחשוב מאוד לענף המים בקיבוץ. יש בינינו יחסי חברות ואכפת לו מהקיבוץ ובעיקר מהחברים פה. הוא תמיד יעשה הכי טוב שהוא יכול, לא משנה מה השעה או איזה יום".

כאמור, שרון אוהב מאוד את עבודתו ואני מנצל זאת כדי ללמוד לא מעט פרטים מעניינים על המים כאן (וגם על אלו ששותים אותם) אבל זהו, הגיעה העת להגיד תודה ולהתראות לעידית ושרון שאירחו אותי.

ואתם, כל פעם שאתם רוצים לצרוח או לשגר הודעה נזעמת בנושא הזה – שתו קודם כוס או שתיים של מים.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

42495896