הגעתי לרפת ביום שגרתי לכאורה, כשזיו כהן, מנהל הרפת היה בשיחה עם נציגת "טרה" – המחלבה לה אנו מספקים את החלב. לפני שהתפנה לדבר איתי, הוא נאלץ להתייחס לעוד נציגים של ספקים ונותני שירות למיניהם. אלי שילר ודן הורוויץ, ותיקי הענף, הסכימו בינתיים להשיב על שאלות אינפורמטיביות שהעליתי בפניהם, לקראת חג השבועות ולאחר יותר מעשר שנים בהם לא נכתב על הענף בעלוננו.
ההיכרות שלי עם הרפת בעבר הסתכמה בתורנויות שבת בחליבה, יונקיה וקשר טוב עם זיו כשעבדתי עם הנהלת חשבונות.
נתונים מפורטים על הפרות בעדר, מעודכנים באופן שוטף במחשב, המאפשר מעקב מקצועי וקבלת החלטות מושכלות ביחס לכל פרה ופרה.
לפני הפרות, העגלים, מכון החליבה והסככות, באים עובדי הענף:
זיו כהן (51) מגן-יבנה – מנהל הענף. עובד כבר עשרות שנים בענף, מהן תשע שנים אצלנו. הוא הקים רפתות ברחבי העולם, כולל טורקיה, רומניה, סין ומדינות חבר העמים לשעבר. זיו ליווה 35 פרויקטים בתחום הרפת ברחבי תבל.
אלי שילר (61) – 40 שנה בענף כבוגר, אחראי לבריאות העדר, תחום רגיש ואחראי מאד. עתיר נסיון ותפקידים בענף.
דן הורוויץ (41) – מנהל תפעול. חולב ועושה את שאר המלאכות ברפת לפי הצורך. 25 שנה בענף ובקי ברזי הרפת מ א' עד ת'.
שירי רנקביץ – אחראית להזנת הפרות. ותיקה בענף, כולל בקליה, עובדת אצלנו כבר עשר שנים. אנרגטית, מקצועית ומלאת מרץ.

טל אמיתי – אחראי תחזוקה (בעל ניסיון רב בתחום) וחולב.
רם עפרון – אחראי על היונקיה. צעיר בענף אך מנוסה בחיים (נסיון עשיר בתחום הוידאו).
אברהם סינדליס – לאחר שנים רבות של עבודה, משלב עתה עבודה חלקית ביונקיה, לצד הנאותיו מיציאתו לפנסיה.
איסלאם כנען – כפר קרע – חולב מנוסה.

ג'יריסאק + ביאה – עובדי חליבה תאילנדים.
היחסים בין העובדים מהקיבוץ, מהכפר והתאילנדים לדבריהם, הם טובים למרות הרקעים השונים מהם באים העובדים.
כמה נתונים על הרפת: העדר מונה כ-370 פרות חולבות ועוד כ-300 עגלות. בכל זמן נתון יש גם כ 30-40 עגלים, המיועדים למכירה לבשר ונמצאים כאן זמן קצר (חודש-חודשיים).
תנובה שנתית ממוצעת לפרה בגח"א, כ-13,000 ליטר. זו תנובה גבוהה מהממוצע בארץ (12,000 ל') ובעולם (ארה"ב 10,080 ל'; באירופה כ 8,000 ל' ובמדינות מתפתחות כ 6,000 ל' חלב לשנה).
הרפת לאורך שנים היא הענף הרווחי ביותר במשק שלנו, כ-1.5 עד 2.0 מיליון ש"ח בשנה לאחר הוצאות ופחתים. כמו כן, מחיר מטרה לחלב שלנו הוא הגבוה בענף בארץ, מדד המשקף את איכות החלב. וכמו כן נמצאת הרפת גבוה בדירוג הכנסות מבשר לעדר בסדר גודל כשלנו.
כעת מסיימים בניית סככה נוספת לפרות, במסגרת ההשקעות המיועדת לרווחתן, ללא תוספת כמותית לעדר אך עם השבחתו מבחינת התנאים הסניטאריים – פחות מחלות עטין ושטח מחיה גדול יותר לפרה. בנוסף נרכשו בשנים האחרונות "סלף" לערבוב וחלוקת מזון, שופל וטרקטור לקילטור.
נושא בעייתי לאורך השנים, הוא פינוי הפסולת המוצקה והנוזלית. למרות השקעות משמעותיות בעבר, עדיין נאלצים להוציא בין 400,000 ל-500,000 ש"ח לשנה על הפינוי. כאן אנו דווקא נמוכים מהסטאנדרט בתחום זה בארץ. יש צורך בהשקעה של כ-2,000,000 ש"ח על מנת להתמודד בהצלחה רבה יותר עם תחום בעייתי זה. זיו מקווה שגם לכך נגיע.
כששאלתי את אלי על טענות הטבעונים על ניצול הפרות ותנאי מחייתן, הוא הזכיר לי שחיות בטבע, אם ניקח אותן בתור מודל להשוואה, חשופות להרבה יותר מפגעים וסכנות (אויבים טבעיים, חוסר מים ותזונה ומחלות), אך יחד עם זאת, אין ספק שאנחנו מנצלים את הפרות לטובתנו, ומי שלא מרוצה מכך, נמנע מצריכת מוצרי הרפת.
נושא כאוב נוסף הוא מפגעי התברואה (זבובים וריח) הנגזרים מהיות הרפת קרובה למגורי החברים. לא הספקנו לדון בכך, אך יש להניח שזה בלתי נמנע, כל עוד הרפת קרובה כ"כ לבתי המגורים.
לסיכום, אפשר לומר שהרפת היא ענף לתפארת אצלנו. היא מדורגת גבוה בענף בארץ ברוב הקריטריונים, בעיקר בזכות הצוות המיומן, הותיק, המאופיין בשיתוף פעולה שלא תמיד מוצאים במקומותינו.

מחווה לקיבוץ 2014 ים סיטון רפת